>
גיבוי
>
תרופות פריון
תרופות פריון


תרופות לגיוס זקיקים והשראת ביוץ - עדכון 2009

איקקלומין (Ikaclomin)
(קלומיפן ציטרט) – אחת מהתרופות הותיקות ביותר, מצויה בשימוש מוצלח כבר למעלה מארבעים שנה. התרופה פועלת על ידי חסימת הקולטנים לאסטרוגנים בבלוטת יתרת המוח, פעולה שמעוררת את הבלוטה במוח להפריש את ההורמון FSH, שמגרה את השחלה לגיוס זקיקים. כלומר איקקלומין לא גורם באופן ישיר לביוץ, כי אם מגביר את התהליכים הטבעיים שמובילים לביוץ.

למי ניתן- התרופה ניתנת לנשים שאינן מביצות או כאלו שאצלן יש מיעוט ביוצים. לעתים איקקלומין ניתן להגברת הביוץ גם אצל נשים עם אי פריון מסיבה לא מוסברת. איקקלומין יכול לסייע בדחיית מועד הביוץ עבור נשים דתיות אצלן יש חשד כי הביוץ מקדים את מועד המקווה.
היתרונות של האיקקלומין נובעים מכך שהתרופה יעילה ובטוחה יחסית, ניטלת דרך הפה בטבליות, עלותה נמוכה והיא מחייבת מעקב פחות תכוף. בהתאם מקובל כמעט תמיד להתחיל טיפולים בהשראת ביוץ על ידי מתן איקקלומין, ורק אם הטיפול נכשל או נמצא לא מתאים לעבור לטיפול עם זריקות להשראת ביוץ. הטיפול עם איקקלומין אינו מקובל בנשים בנות 40 שנה ויותר עקב יעילותו הנמוכה בנשים בגילאים אלה.

אופן מתן- בדרך כלל מתחילים את הטיפול ביום 3 או 5 למחזור (היום הראשון למחזור נחשב היום בו מופיע דמם וסתי של ממש, לא הכתמות). מקובל להתחיל את הטיפול עם טבלית אחת או שתים ליום במשך חמישה ימים. בהמשך ניתן לעלות את המינון עד 4-5 טבליות ליום. התרופה ניטלת במשך חמישה ימים. מצפים שהביוץ יתרחש כשבוע לאחר, אך הטווח רחב, בין 5 עד 12 ימים לאחר הכדור האחרון. בהתאם כדאי לקיים יחסי מין תכופים, פעם ביום או יומיים, במשך שבוע -- מהיום החמישי שלאחר נטילת הכדור האחרון. מומלץ, לפחות בפעם הראשונה, לבצע מעקב אחרי מועד הביוץ, למשל בעזרת מדידת גודל הזקיקים באמצעות אולטראסאונד. הביוץ נוטה בטיפולים חוזרים של איקקלומין להתרחש בערך באותו מועד. ניתן לחזור מידי חודש על הטיפול במידה ולא נותרו בשחלות לאחר הטיפול ציסטות בגודל משמעותי.
תופעות לוואי וסיבוכים- האיקקלומין גורם לגירוי השחלות על ידי חסימת הקולטנים לאסטרוגן. אך בשל פעילותו זאת, שנוגדת את פעילות האסטרוגן, לאיקקלומין עלולות להיות גם השפעות לא רצויות. חלק מהנשים חשות רגישות בשדים, אי נוחות בבטן וגלי חום. תופעות אלו לא צריכות לעורר דאגה. כאבי בטן, בחילות והקאות או הפרעות בראיה, נדירות מאד, אך מחייבות הפסקת הטיפול ופניה לרופא המטפל.

השפעת האיקקלומין כנגד קולטני ההורמון אסטרוגן עלולה לגרום לריר צוואר הרחם להיות מועט וצמיג ולרירית הרחם להיוותר דקה ופחות מוכנה לקליטת העובר. הרופא יוסיף לעתים תרופה שמכילה אסטרוגן (כמו פרוגינובה או אסטרופם) במטרה למנוע את הופעת תופעות הלוואי שנובעות מחסימת הקולטנים לאסטרוגן. לאור החשש מפני איכות ריר ירודה בעקבות הטיפול עם האיקקלומין ניתן גם לבצע הזרעה במטרה לעקוף את צוואר הרחם. ההשפעה השלילית על ריר צוואר הרחם ורירית הרחם הינה מוגבלת למחזור בו ניטלו הטבליות ואין השפעה שלילית ארוכת טווח.
מאחר והאיקקלומין גורם למספר זקיקים מוגדל להגיע לביוץ, קיים סיכון של כ- 10% להריון מרובה עוברים, כמעט תמיד תאומים. אין יותר הפלות או מומים בעובר לאחר טיפול עם איקקלומין.

לאחר הטיפול שכיח שיוותרו בשחלות זקיקים גדולים שטרם נספגו, כלומר לעתים נוצרות ציסטות בשחלות בעקבות הטיפול. ציסטות אלו ייעלמו תוך זמן קצר ללא כל טיפול. נוכחות של ציסטות לא גדולות (3 עד 5 ס"מ) בשחלות אינה משפיעה על התגובה לטיפול ועל כן אינה מפריעה להמשך טיפול עם איקקלומין. על מנת למנוע בלבול, התיעוד של הציסטות חשוב בתחילת המחזור, במידה ומתבצע מעקב אחר הביוץ בעזרת בדיקות אולטרא סאונד חוזרות.
יעילות- כ- 80% מהנשים יבייצו בעקבות נטילת איקקלומין, וצפוי שכ- 40% מהנשים יהרו בעקבות הטיפול. הסיכוי להריון לכל מחזור בו הושג ביוץ מוערך בנשים צעירות ב- 20-15%. מקובל לבצע 3-4 טיפולי איקקלומין לפני שעוברים לטיפול אחר.

גלוקופאג' או גלוקומין (Glucophage or Glucomin)
(מטפורמין) – תרופה שמשמשת בעיקר לויסות רמות הגלוקוזה. התרופה פועלת בשלושה אופנים. ראשית, היא מפחיתה את כמות הגלוקוזה שמיוצרת ע"י הכבד; שנית, היא מפחיתה את כמות הגלוקוזה שנספגת מהמזון בקיבה; ושלישית, היא מגבירה את רגישות הגוף להורמון אינסולין (=ההורמון שמוריד את רמות הגלוקוזה בדם). השימוש העיקרי של התרופה הוא לטיפול בסוכרת קלה שאינה מחייבת מתן אינסולין.

למי ניתן- לאחרונה הורחב השימוש במטפורמין גם לנשים עם הפרעה בביוץ על רקע שחלות פוליציסטיות. מסתבר שנשים אלו סובלות לעתים קרובות גם מהפרעה בחילוף החומרים שמתבטאת בחוסר רגישות לאינסולין. מחקרים מורים כי מתן מטפורמין מעלה את הסיכוי כי אישה עם שחלות פוליציסטיות שאינה מבייצת באופן סדיר, תשוב לבייץ באופן עצמוני. נשים רבות עם עודף משקל מוצאות שקל להן לרדת במשקל תוך כדי נטילת התרופה, ולירידה במשקל במקרים אלה תרומה רבה להצלחת הטיפול.

אופן מתן- התרופה ניתנת במינון של טבלייה אחת של 850 מ"ג מידי יום במשך שבוע, ואם אין תופעות לוואי משמעותיות, המשך טיפול עם שתי טבליות מידי יום. בעזרת בדיקות אולטראסאונד ו/או בדיקת פרוגסטרון מנסים לקבוע האם האישה החלה לבייץ. במידה ולאחר מספר חודשים לא התרחש ביוץ ניתן להוסיף טיפול עם איקקלומין, ולאחר מכן גם זריקות להשראת ביוץ.

תופעות לוואי וסיבוכים- מטפורמין גורם לתופעות לוואי בכ- 20% מהנשים, שעלולות לכלול אי נוחות בבטן, כאבי בטן עוויתיים, שלשולים ובחילות. מיעוט מקרב הנשים נאלץ להפחית את מינון התרופה או להפסיק את נטילתה בשל תופעות הלוואי הללו. סיבוכים חמורים לא דווחו בקרב נשים צעירות שנוטלות את התרופה. למיטב ידיעתנו התרופה אינה יוצרת מומים בעובר ולכאורה אינה מסוכנת לנטילה בהריון. עם זאת, הבטיחות בהריון עדיין אינה מוכחת, ובעוד שישנם רופאים שממליצים להמשיך את הטיפול גם בהריון בניסיון להפחית את הסיכון להפלה, הרי שהעמדה המקובלת יותר היא שהתרופה אינה מומלצת לנטילה בהריון.

יעילות- מחקרים מורים שכשליש מהנשים עם שחלות פוליציסטיות יבייצו לאחר נטילת מטפורמין בלבד ו- 90% יבייצו לאחר נטילת מטפורמין ואיקקלומין. לא הוכח כי הסיכוי להריון טוב יותר תוך נטילת מטפורמין בהשוואה לנטילת איקקלומין בלבד.

גונל (Gonal F) או פיוריגון (Puregon)
תרופות סינטטיות שמכילות את ההורמון FSH. ייחודן בכך שהן מיוצרות באופן מלאכותי (רקומביננטי) במעבדה, ללא צורך במקור ביולוגי כמו שתן. שיטות היצור מסבירות גם את מחירן היקר, אם כי בשנים האחרונות פער המחיר בין התכשירים הסינטטיים לביולוגיים כבר אינו גדול כמו בעבר. לתרופות אלה יתרון בזכות שיטות היצור שמבטיחות תרופה נקייה יותר מחומרים ביולוגיים זרים. יתרון משמעותי של תרופות אלו קשור גם לכך שהן משווקות בצורת עט, שמאפשרת הזרקה עצמית נוחה ומדויקת.

אופן מתן- התרופה ניתנת מהימים הראשונים של המחזור, כזריקה תת-עורית מידי יום. משך הטיפול והמינון שניתן מידי יום נקבע באופן אישי עבור כל אישה על פי גילה, משקלה, מבנה השחלות שלה ותגובתה לטיפולים בעבר. אצל נשים עם שחלות פוליציסטיות לדוגמא יש לנהוג במשנה זהירות מאחר ושחלותיהן נוטות להיות רגישות במיוחד לגירוי השחלתי. הטפול בזריקות מחייב בדרך כלל מעקב קפדני אחר התגובה השחלתית בעזרת מעקב זקיקים באמצעות אולטראסאונד ובדיקות דם לרמות אסטרדיול ופרוגסטרון. בדרך כלל המעקב מתחיל לאחר 5-6 ימים של זריקות ונמשך מידי יומיים שלושה. מרבית הנשים יבייצו כעבור 7-14 יום של זריקות.

גונל F משווק בעט חד פעמית שבזכותה המטופלת יכולה להזריק בקלות את התרופה בעצמה או בעזרת בן/בת זוג. העט משווקת במינון של 300, 450 ו- 900 יחידות. המטופלת יכולה לקבוע בעזרת כייל מספרי ברור, לפי הוראות הרופא, את המינון שיוזרק בכל פעם. עלות העט נקבעת על פי מספר היחידות שהן מכילות, ולכן בד"כ העטים במינונים הנמוכים יותר מבטיחים פחות בזבוז של יחידות עודפות. לאחר תחילת השימוש בעט גונל F אין צורך לשמור את העט במקרר, אך יש לסיים את השימוש בעט תוך חודש. ניתן לשמור במקרר עט שנותרה ללא שנפתחה באריזתה המקורית עד שנתיים. גונל F משווק גם באמפולות במינון של 75 יחידות, אך לאור הנוחות שבשימוש בעט שמחירה זהה, כבר כמעט לא משתמשים באמפולות שמחייבות מיהול של האבקה ע"י נוזל מדלל, והזרקה בעזרת מזרק רגיל.

פיוריגון משווק עם עט רב פעמית נוחה להזרקה עצמית. המטופלת מחדירה לעט מחסנית חד פעמית שמכילה מינון של 300, 600 או 900 יחידות. המטופלת יכולה לקבוע בעזרת כייל מספרי ברור במרווחים של 25 יח', לפי הוראות הרופא, את המינון שיוזרק בכל פעם. העט הרב פעמית ניתנת בד"כ בחינם במרפאה או בבית המרקחת. עלות המחסנית של העט נקבעת על פי מספר היחידות שהן מכילות. בכל מחסנית פיוריגון יש מינון עודף של כמעט 100 יח'. לעתים ניתן לנצל את התוספת של התרופה שמצויה בכל מחסנית. המחסנית של הפיוריגון נשמרת בקירור בבית המרקחת, אך ניתן לשמור אותה בטמפרטורת החדר (עד 25 מעלות) למשך שלושה חודשים. לאחר פתיחת המחסנית ניתן לשמור אותה למשך 28 יום. פיוריגון משווק גם באמפולות של 50 או 100 יחידות, אך לאור הנוחות שבשימוש בעט, מעטות הנשים שבוחרות כיום להשתמש באמפולות. מחיר התרופה, בעט או באמפולות, הינו זהה ונקבע על פי מינון התרופה שהן מכילות.

תופעות לוואי וסיבוכים- הזריקות להשראת ביוץ גורמות למספר ביציות להגיע לבשלות ולבייץ
בו זמנית. בהתאם הסיכון להריון מרובי עוברים, בעיקר תאומים, מגיע לכ- 20%. סיכון משמעותי נוסף הוא גירוי יתר של השחלות שיכול להתבטא בשחלות מוגדלות מאד ומלאות בציסטות רבות, תפיחות רבה של הבטן, נוזל חופשי בבטן, קוצר נשימה, שלשולים וכאבי בטן.
קיים לעתיים מרווח צר בין מינון שגורם לתגובה השחלתית הרצויה וזה שגורם לגירוי יתר שחלתי. שתייה מרובה ומעקב רופא חיוניים במקרה של חשד לגירוי שחלתי.

יעילות- גונל F ופיוריגון נמצאות כבר שנים רבות בשימוש נרחב בישראל ובעולם, וכמעט באופן ודאי יובילו לגרימת ביוץ. אצל אישה שלא מבייצת כלל מטרת הטיפול היא לגרום לביוץ של זקיק בודד. לעומת זאת, אצל נשים עם ביוצים סדירים מטרת הטיפול היא ליצור "סופר ביוץ" של מספר זקיקים וכך להעלות את הסיכוי להריון. הסיכוי להריון מותנה בגיל האישה, נתוני הזרע ובעיות פריון אחרות, אך הסיכוי להריון בכל מחזור הוא כ- 20%, כך שלמעלה ממחצית מהזוגות ישיגו הריון לאחר 3 מחזורי טיפול.

בראוול (Bravelle) או פוסטימון (Fostimon)
תרופה שמכילה 75 יח' בכל אמפולה של ההורמון FSHבלבד. תרופה זו מופקת משתן של נשים בגיל הבלות, אך עברה תהליך מתקדם לניקיון ברמה גבוה ביותר. בעבר שווקה בישראל תרופה דומה בשם מטרודין HP ( .(Metrodin Highly Purified פוסטימון משווק גם באמפולה שמכילה 150 יח' של FSH. נכון לתחילת 2009 פוסטימון עדיין לא נמצא בקופות החולים.

אופן מתן- בזריקה תת-עורית, מתן דומה לזו של מנופיור (ראה למטה). ניתן להמיס עד שש אמפולות אבקה באמפולה של נוזל אחד. ניתן לערבב עד שלוש אמפולות של מנופיור עם עד שלוש אמפולות של בראוול.

תופעות לוואי וסיבוכים- דומה לזו של מנופיור (ראה למטה).

יעילות- דומה לזו של מנופיור (ראה למטה).

מנוגון (Menogon), מנופיור (Menopur)
תכשירים ותיקים שמכילים כמות שווה (75 יח' בכל אמפולה) של ההורמונים FSH ו- LH. בעבר שווק בישראל תכשיר דומה תחת השם פרגונל (Pergonal). ההורמונים בתכשיר זה מופקים משתן של נשים בגיל הבלות העשיר בהורמונים אלה. המנופיור בדומה למנוגון מכיל גם כן LH ו- FSH, אך מיוצר בטכנולוגיה מתקדמת יותר ולפיכך הינו תכשיר "נקי" יותר מחומרים ביולוגיים, כאלו שעלולים לגרום לאודם וגירוי מקומי באזור ההזרקה. התרופה יקרה בהרבה מאשר מנוגון. חלק מהקופות (לאומית ומאוחדת) מספקות את המנופיור לטיפולי הפריה במחיר דומה למנוגון, בעוד שבמכבי וכללית -- בעת כתיבת שורות אלו -- מספקים את המנופיור רק במקרים נבחרים, למשל לנשים עם תגובה מקומית קשה בעור למנוגון או נשים שכבר עברו שלושה או יותר טיפולים שלא צלחו עם מנוגון.

אופן מתן- התרופה ניתנת מהימים הראשונים של המחזור, מידי יום, כזריקה תת-עורית בבטן (הספיגה טובה יותר) או לשריר. משך הטיפול ומספר האמפולות שניתנות מידי יום נקבע באופן אישי עבור כל אישה על פי גילה, משקלה, מבנה השחלות שלה ותגובתה לטיפולים בעבר. אצל נשים עם שחלות פוליציסטיות לדוגמא יש לנהוג במשנה זהירות מאחר ושחלותיהן נוטות להיות רגישות במיוחד לגירוי השחלתי. הטפול בזריקות מחייב בדרך כלל מעקב קפדני אחר התגובה השחלתית בעזרת מעקב זקיקים באמצעות אולטראסאונד ובדיקות דם לרמות אסטרדיול ופרוגסטרון. בדרך כלל המעקב מתחיל לאחר 5-6 ימים של זריקות ונמשך מידי יומיים שלושה. מרבית הנשים יבייצו כעבור 7-14 יום של זריקות.

תופעות לוואי וסיבוכים- הזריקות להשראת ביוץ גורמות למספר ביציות להגיע לבשלות ולבייץ
בו זמנית. בהתאם הסיכון להריון מרובי עוברים, בעיקר תאומים, מגיע לכ- 20%. סיכון משמעותי נוסף הוא גירוי יתר של השחלות שיכול להתבטא בשחלות מוגדלות מאד ומלאות בציסטות רבות, תפיחות רבה של הבטן, נוזל חופשי בבטן, קוצר נשימה, שלשולים וכאבי בטן.
קיים לעתיים מרווח צר בין מינון שגורם לתגובה השחלתית הרצויה וזה שגורם לגירוי יתר שחלתי. שתייה מרובה ומעקב רופא חיוניים במקרה של חשד לגירוי שחלתי.

יעילות- תרופה ותיקה זו נמצאת כבר עשרות שנים בשימוש, וכמעט באופן ודאי תוביל לגרימת ביוץ. היעילות דומה לזו של גונל F או פיורוגון (ראה למעלה).

לווריס (Luveris)
תרופה המכילה 75 יח' של ההורמון LH בכל אמפולה ומיוצרת באופן סינטטי בעזרת שיטות של הנדסה גנטית. שילוב של לווריס עם גונל F או פיוריגון מאפשר ליצור תכשיר שדומה למנוגון, בכך שהוא מכיל גם FSH וגם LH, אך הפעם מקור כל התרופות סינטטי, כלומר לא משתן של נשים בבלות.

אופן מתן- ניתנת בזריקה תת-עורית, כתוספת לגונל F או פיוריגון.

תופעות לוואי וסיבוכים- בשילוב עם גונל F דומה לאלו של מנוגון (ראה למעלה).

יעילות- בשילוב עם גונל F דומה לזו של מנוגון (ראה למעלה).

פרגווריס (Pergoveris)
תרופה חדשה המכילה בכל אמפולה 150 יח' של ההורמון FSH בשילוב עם 75 יח' של ההורמון LH, שניהם מיצור סינטטי בעזרת שיטות של הנדסה גנטית (רקומביננטי). השילוב מאפשר ליצור תכשיר שדומה למנוגון בכך שהוא מכיל גם FSH וגם LH, אך הפעם מקור כל התרופות סינטטי, כלומר לא משתן של נשים בבלות, וביחס FSH:LH של 2:1 ולא 1:1. נכון לתחילת 2009 התרופה עדיין לא נמצאת בקופות החולים.

אופן מתן- ניתנת בזריקה תת-עורית.

תופעות לוואי וסיבוכים- דומים לאלו של גונל F או לווריס (ראה למעלה).

יעילות- דומה לזו של מנוגון (ראה למעלה).

תרופות לגרימת ביוץ

פרגניל (Pregnyl) או כוריגון (Chorigon)
תרופות אלו מכילות את הורמון ההריון או גונדוטרופין כוריוני אנושי (מוכר יותר כ"בטא hCG") שבודד משתן של נשים הרות. הורמון זה מופרש באופן טבעי על-ידי העובר ומאוחר יותר על-ידי השיליה במהלך ההריון. להורמון ההריון פעילות דומה לזו של הורמון ההצהבה (LH) שגורם לביוץ במחזור הטבעי. התרופה משמשת לגרימת ביוץ במסגרת טיפולי פריון והפריה חוץ גופית. את הפרגניל יש לשמור במקרר. כוריגון כבר אינה משווקת בישראל.

אופן מתן- הפרגניל ניתן כזריקה לשריר, בדרך כלל כאשר יש זקיקים בקוטר 17-20 מ"מ. המינון המקובל לגרימת ביוץ הוא אמפולה אחת או שתיים של פרגניל 5000 יח'. הביוץ מתרחש כ- 36 שעות לאחר מתן הפרגניל. מומלץ לקיים יחסי מין ביום מתן הפרגניל ובשני הימים שלאחר קבלת הזריקה.
ניתן לתת פרגניל גם כתמיכה בגופיף הצהוב לאחר הביוץ, בדרך כלל אמפולה אחת של 1500 או 5000 יח' מידי כמה ימים.

תופעות לוואי וסיבוכים- קשורות בתרופות לגרימת ביוץ שניתנו, כפי שתואר עבור מנוגון (ראה למעלה). מאחר והפרגניל הינו למעשה הורמון ההריון, הרי שבדיקת הריון עשויה לצאת חיובית במשך עד 14 יום לאחר קבלת הריון, ואין טעם לבצע בדיקת הריון בפרק זמן זה.

יעילות- גרימת הביוץ כמעט ודאית אם הפרגניל ניתן בעיתוי נכון.

אוביטרל (Ovitrelle)
תרופה שמכילה hCG סינטטי, כלומר הורמון ההריון, ומיוצרת בשיטה של הנדסה גנטית. התרופה ניתנת, כתחליף לכוריגון, לגרימת ביוץ במסגרת טיפולי פריון והפריה חוץ גופית. אוביטרל מאוחסן בטמפרטורת החדר (עד (25°C ואין צורך לשמור את התרופה בקירור.

אופן מתן- אוביטרל ניתן כזריקה תת-עורית. המטופלת יכולה להזריק את האוביטרל בעצמה או בעזרת בן/בת זוג. נראה שיש פחות תופעות לוואי מקומיות בהשוואה לפרגניל. המינון המקובל לגרימת ביוץ הוא אמפולה אחת או שתיים של 250 מק"ג. מחקרים מורים כי יעילותו של אוביטרל במינון 250 מק"ג (=6,500 יח') שווה ליעילותו של פרגניל במינון של 10,000 יח'. אוביטרל ניתן בדרך כלל כאשר יש זקיקים בקוטר של לפחות 18-20 מ"מ.

תופעות לוואי וסיבוכים- קשורות בתרופות לגרימת ביוץ שניתנו, כפי שתואר עבור מנוגון (ראה למעלה). מאחר והאוביטרל מיוצרת באופן סינטטי, הרי שהתכשיר הינו בדרגת טוהר וניקיון גבוהים בהשוואה לכוריגון או לפרגניל, דבר שמתבטא במיעוט תופעות לוואי מקומיות באזור ההזרקה.

יעילות- גרימת הביוץ כמעט ודאית אם האוביטרל ניתן בעיתוי נכון.

תרופות הניתנות למניעת ביוץ עצמוני

"אגוניסטים" דקפפטיל (Decapeptyl), דיפרלין (Diphereline), לוקרין דפו (Lucrin Depot), סופרפקט (Superfact) או סינארל (Synarel)
תרופות אלו שזכו לשם הלא מלבב, תרופות "דיכוי", מונעות (או "מדכאות") את הביוץ העצמוני. השימוש בתרופות אלו נפוץ בעיקר בעת טיפולי הפריה חוץ גופית, כאשר מעוניינים למנוע ביוץ עצמוני לפני שאיבת הביציות, דבר שגרם בעבר לביטול של כרבע מכלל מחזורי הטיפול. התרופות פועלות על אזור במוח הקרוי ההיפותלמוס, שם הן בשלב ראשון דווקא מגרות את הבלוטה וגורמות לשחרור של ההורמון GnRH, שמעורר את השחרור מבלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה) של ההורמון מגרה הזקיקים (FSH) והורמון ההצהבה (LH), שאחראים לגיוס הזקיקים והתרחשות הביוץ. בשלב שני, כעבור כשבועיים, לאחר שהבלוטה התרוקנה, נפסקת הפרשת ההורמונים הללו, ומחזור הביוץ הטבעי מופסק באופן זמני כל עוד פעילות התרופה נמשכת.

אופן מתן- הטיפול ניתן בפרוטוקול "ארוך", בו התרופות לגירוי השחלות ניתנות רק שבועיים לאחר תחילת מתן תרופת הדיכוי או בפרוטוקול "קצר" כאשר מנצלים את השחרור של ההורמונים מבלוטת יותרת המוח מיד עם תחילת מתן התרופה (תופעה שקרויה התלקחות או flare-up). במקרה זה מתחילים את הזריקות להשראת ביוץ כמעט במקביל למתן תרופות הדיכוי.
• הדקפפטיל, הדיפרניל או הלוקרין דפו ניתנים כזריקה חד פעמית לתוך השריר של 3.75 מ"ג (לעתים קרובות מסתפקים במתן חצי או שני-שליש מהאמפולה). הדקפפטיל או הדיפרניל ניתנים גם כזריקה יומית תת-עורית במינון 0.1 מ"ג (לעתים נותנים רק מחצית מהאמפולה מידי יום). את הדקפפטיל יש לשמור בקירור ואת הדיפרניל בטמפרטורת החדר.
• הסופרפקט (בוסרלין) ניתן בהסנפה לאף, שש פעמים ביום, בנחיר אחד (לפני ואחרי כל ארוחה) או שלוש פעמים ליום בשני הנחיריים (1-2 מ"ג ליום).
• הסינרל (נפארלין) ניתן בהסנפה יומית לאף פעמים ביום, בנחיר אחד (400 מק"ג) או שניהם (800 מק"ג).

תופעות לוואי וסיבוכים- מאחר ותרופות אלו "מדכאות" את הביוץ הרי ששימוש ממושך ללא מתן במקביל של תרופות להשראת ביוץ עלול לגרום לתופעות דומות לאלו שנצפות ב"גיל המעבר", כולל גלי חום, יובש בנרתיק ומצבי רוח. התופעה בולטת במיוחד במתן דקפפטיל חד פעמי במינון של 3.75 מ"ג, שהינה אומנם נוחה ביותר למטופלת, אך קשורה בדיכוי שיכול להתמשך שלושה חודשים ויותר.

יעילות- כל עוד התרופות נלקחות לפי ההוראות ביוץ עצמוני נדיר ביותר.

"אנטגוניסטים" צטרוטייד (Cetrotide) או אורגאלוטראן (Orgalutron)
תרופות אלו נותנות דיכוי מידי של הפרשת הורמון ההצהבה (LH) וכך הן מונעות (או "מדכאות") ביעילות רבה את הביוץ העצמוני. השימוש בתרופות אלו נפוץ בעיקר בעת טיפולי הפריה חוץ גופית. השימוש בתרופות אלה קל יותר למטופלת בהשוואה ל"אגוניסטים" הותיקים שתוארו למעלה, אך מתן תרופות אלו דורש תזמון מדויק אם רוצים למנוע באופן מוחלט את האפשרות של ביוץ עצמוני.

אופן מתן- הטיפול מתחיל בדרך כלל או ביום השישי או השביעי למחזור, או כאשר נצפים זקיקים בקוטר של 12-13 מ"מ.
• הצטרוטייד (צטרורליקס) ניתן כזריקה תת עורית של 3.0 מ"ג כל 4 ימים או כזריקה תת עורית במינון של 0.25 מ"ג שניתנת מידי יום.
• האורגאלוטראן (גאנירליקס) ניתן מידי יום כזריקה תת עורית של 0.25 מ"ג.


תופעות לוואי וסיבוכים- תופעות הלוואי קשורות בעיקר לגירוי מקומי באזור ההזרקה.

יעילות- כל עוד התרופות נלקחות לפי ההוראות ביוץ עצמוני נדיר.

תרופות הניתנות לתמיכה בהריון

אוטרוגסטן (Uterogestan), אנדומטרין (Endometrin), קרינון (Crinone), גסטון (Gestone), ביפאסטון (Biphaston) או פרולוטון דפו (Proluton Depo)
תרופות אלו מכילות נגזרות של ההורמון פרוגסטרון. הורמון זה קריטי להתפתחות ההריון. באופן טבעי הוא מופרש מיד לאחר הביוץ על ידי הזקיק שנותר בשחלה לאחר חריגת הביצית והופך להיות "גופיף צהוב". במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית מתן תרופות לדיכוי הביוץ העצמוני (ראה למעלה) עלול למנוע תמיכה מהגופיף הצהוב ולגרום לניוון מוקדם שלו, דבר שיגרום לחסר בהורמון פרוגסטרון שחיוני לתמיכה בהשרשת העובר.

אופן מתן- התרופות ניתנות בדרך כלל מיד לאחר הביוץ במשך שבועיים עד שמבוצעת בדיקת הריון. אם בדיקת ההריון שלילית מפסיקים את התמיכה. כאשר בדיקת ההריון חיובית מקובל להמשיך את הטיפול עוד מספר שבועות.
כל תכשירי הפרוגסטרון שניתנים כתמיכה אינם מומלצים לנטילה דרך הפה עקב הספיגה הגרועה יחסית בנטילה בדרך זו. רובם מושמים בנרתיק לאור הספיגה הטובה לרחם בדרך זו.
• האוטרוגסטן הינו בצורת "פנינה" ומקובל להחדירו לנרתיק שלוש פעמים ביום, "פנינה" אחת במינון 200 מ"ג או שני "פנינים" במינון 100 מ"ג. ניתן להשיג ביחידות הפריון מוליך שמקל את ההחדרה לנרתיק.
• האנדומטרין הינו בצורת פתילה במינון 100 מ"ג, ושמים בנרתיק פתילה אחת פעמיים ביום. נמכר עם מוליך להחדרה בנרתיק.
• הקרינון הינו בצורת ג'ל המוחדר פעם אחת ביום לנרתיק. נמכר בריכוז של 8% עם מוליך להחדרה לנרתיק.
• הגסטון ניתן כזריקה במינון 50 מ"ג לתוך שריר העכוז פעם אחת ביום. מאחר והתרופה על בסיס שומני, מומלץ לחמם מעט את האמפולה לפני ההזרקה ולעסות את אזור ההזרקה.
• ביפאסטון נלקח דרך הפה, שתי טבליות של 10 מ"ג ליום. הספיגה של נגזרת הפרוגסטרון דרך הקיבה כנראה פחות טובה מזו של התרופות שניתנות דרך הנרתיק.
• הפרולוטון דפו ניתן כזריקה לתוך שריר העכוז פעם בשלושה ימים. פחות מקובל בשימוש בטפולי פריון.

תופעות לוואי וסיבוכים- הפרוגסטרון, כאשר הוא ניתן בהזרקה מקומית כגסטון, גורם לעתים נפיחות ואדמומיות מלווה בכאב באזור ההזרקה. שימוש בתכשירים בנרתיק עלול לגרום לאי נוחות מקומית. הפרוגסטרון עצמו קשור בתופעות לוואי שונות כמו כאבי ראש, מלאות בחזה ועצירות.

ארגסט (Aragest)
תרופה שמכילה נגזרת סינטטית של פרוגסטרון. הארגסט נלקח בטבליות דרך הפה, במינון של 5 מ"ג, פעמיים או שלוש ביום. הארגסט ניתן בדרך כלל לא כתמיכה בהריון צעיר, כי אם על מנת לגרום להופעת דימום דמוי "וסת" אצל אישה שלא בייצה ועל כן לא קיבלה מחזור. לאחרונה יש מחסור בתכשיר זה וניתן לקחת במקומו אוטרוגסטן, פרימולוט-נור או ביפאסטון.

פרוגינובה (Progynova) או אסטרופם (Estrofem)
תרופות אלו מכילות אסטרוגן (אסטרדיול ואלראט). הן ניתנות להכנת הרירית להחזרת עוברים מופשרים או עוברים שנתקבלו תרומת ביצית. לעתים הם גם ניתנים לתמיכה לאחר החזרת עוברים בהפריה רגילה או בניסיון לעבות את רירית הרחם בעת נטילת איקקלומין.

• אופן מתן- התרופות ניטלות כטבליות דרך הפה, בדרך כלל במינון של 2 מ"ג פעמיים או שלוש ביום. מאחר ואסטרופם משווק בטבליות בשלושה מינונים שונים (1, 2 ו- 4 מ"ג) רצוי תמיד לוודא מראש מה המינון המדויק עליו הורה הרופא. את האסטרופם ניתן גם להחדיר לנרתיק משם הוא נספג היטב.

תופעות לוואי וסיבוכים- נטילת אסטרוגנים, גם בטווח הקצר, עלולה להיות מסוכנת בנשים עם גורמי סיכון לקרישיות יתר, למשל נשים מעשנות בנות 35 שנה ויותר או כאלו שבעבר חוו (או שקרובת משפחה מדרגה ראשונה חוותה) סיבוך שנבע מהיווצרות קרישי דם.

אוביטרל (Ovitrelle) או פרגניל (Pregnyl)
הזכרנו כבר את התרופות הללו, שמכילות את הורמון ההריון (בטא hCG), בהקשר של גרימת ביוץ במסגרת טיפולי פריון והפריה חוץ גופית. אך ניתן גם לתת אוביטרל או פרגניל לאחר הביוץ כתמיכה בגופיף הצהוב, כך שהפרשת הפרוגסטרון -- שחיונית להשרדות ההריון -- תימשך מהגופיף הצהוב.

אופן מתן- לתמיכה בגופיף הצהוב לאחר הביוץ האוביטרל ניתן כזריקה תת-עורית במינון 250 מ"ג, והפרגניל ניתן כזריקה לשריר במינון 1500 או 5000 יח', בדרך כלל כל שלושה או ארבעה ימים. לעתים נותנים זריקה חד פעמית מספר ימים לאחר הביוץ.
אם אוביטרל או הפרגניל ניתנו כתמיכה לאחר הביוץ הרי שאין טעם לעשות בדיקת הריון לפחות כעשרה ימים לאחר קבלת הזריקה. יש לזכור שמאחר ותרופות אלו הן למעשה הורמון ההריון, הרי שבדיקת הריון עשויה לצאת חיובית באופן מטעה במשך עד 14 יום לאחר קבלת הזריקה.

תופעות לוואי וסיבוכים- מתן כוריגון לאחר הביוץ עלול להגביר את הגירוי השחלתי. במקרים של תגובה ביוצית חזקה, תוספת של אוביטרל או פרגניל לתמיכה עלולה להגביר את הסיכון להתפתחות גירוי יתר שחלתי.

יעילות- דומה לזו שמושגת על ידי נתינת תרופות המכילות נגזרות של פרוגסטרון.

תרופות הניתנות לדיכוי הפרשת הפרולקטין

פרילק (Parilac), נורפרולק (Norprolac) או דוסטינקס (Dostinex)
תרופות שמטרתן להפחית את רמות הורמון החלב (פרולקטין) שמופרש על ידי בלוטת יותרת המוח. רמות הפרולקטין גבוהות באופן נורמאלי לאחר הלידה ובנשים מיניקות. רמות גבוהות של הורמון החלב עלולות לשבש את סדירות הביוץ ובכך להפריע לאישה להרות. ההורמון מופרש לעתים קרובות מגידול שפיר זעיר בבלוטת יותרת המוח.

אופן מתן- התרופות האלו ניטלות כגלולת דרך הפה. מקובל להמשיך בטיפול עד שמושג הריון ואז להפסיק את נטילת הפרילק. מאחר ולא נמצא עד כה כי לפרילק או לדוסטינקס השפעה יוצרת מומים בעובר או קשר עם הפלות, ניתן במצבים מסוימים להמשיך את הטיפול התרופתי גם במהלך ההריון, במיוחד אם ידוע על גידול שקוטרו עולה על 10 מ"מ. לאחר הלידה אין מניעה אצל נשים עם עודף בהורמון החלב להניק, אך כל עוד הן מניקות אסור להן ליטול תרופות כמו פרילק. מרבית הנשים יזדקקו שוב לטיפול התרופתי עם סיום ההנקה.
בעוד שהפרילק והנורפרולק נלקחים מידי יום את הדוסטינקס ניתן לקחת פעם פעמיים בשבוע.
• פרילק או פארלודל (ברומקריפטין)- נילקח מידי יום בדרך כלל חצי כדור עד 3 כדורים של 2.5 מ"ג.
• נורפרולק (קווינאגוליד)- הנורפרולק נילקח בהדרגה, תחילה טבלייה של 25 מ"ג ליום במשך 3 ימים, לאחר מכן 50 מ"ג ליום במשך 3 ימים נוספים, ולבסוף במינון קבוע של 75 עד 150 מ"ג ליום.
• דוסטינקס (קאברגולין)- בעוד שהפרילק נילקח מידי יום את הדוסטינקס ניתן לקחת פעם או פעמיים בשבוע, טבלייה של 0.5 מ"ג.


תופעות לוואי וסיבוכים- ניתן לצמצם את תופעות הלוואי של הפרילק, שכוללות בחילה, נפילה בלחץ הדם כאשר קמים מהר, ודיכאון, על ידי נטילת התרופה לפני השינה. השמת התרופה בנרתיק יעילה, מפחיתה את תופעות הלוואי שקשורות למערכת העיכול והשפעת התרופה נמשכת 24 שעות. לנשים שסובלות מתופעות לוואי בעת נטילת פרילק ניתן לתת נורפרולק שהינו בעל פעילות בררנית על הקולטנים.

יעילות- התרופות יעילות ביותר בהורדת רמות הורמון החלב ובהקטנת גודל הגידול. למעשה נדיר ביותר כיום שנזקקים לניתוח לטיפול בגידולים השפירים שמפרישים את ההורמון.
אצל למעלה מ- 90% מהנשים עם נטילת התרופות חוזר הביוץ להיות תקין והאישה מצליחה להרות. אין במקרה זה שכיחות יתר של הריונות מרובי עוברים (תאומים).

פרדניזון (Prednisone) או דקסאמתזון (Dexamethasone)
תרופות שמכילות סטרואידים וניטלות בטבליות דרך הפה. ניתנות בטיפולי פריון בין היתר על מנת לדכא הפרשת הורמונים זכריים (אנדרוגנים) מבלוטת יותרת הכליה (האדרנל). התרופות ניתנות גם לאחר ביצוע חלון בעובר (הנצה או Assisted Hatching) על מנת להשפיע על התגובה החיסונית של האישה כנגד העובר.
נטילה של טבליות אלה במינון נמוך ובמשך תקופה קצרה קשורה בסיכוי נמוך לתופעות לוואי או סיבוכים, שאינם נדירים בנטילה ממושכת של מינון גבוה של סטרואידים מסוג זה.

אספירין, קרטיה, מיקרופירין
אספירין הינה תרופה ללא מרשם שמשמשת לשיכוך כאבים והורדת חום. בטיפולי פריון היא ניתנת במינון נמוך של 75 או 100 מ"ג ליום. האספירין במינון זה מפחית את דביקות הטסיות שאחראיות ליצירת קרישי דם. מטרת הטיפול, בנשים שחוו בעבר הפלות חוזרות, הינה בעיקר למנוע יצירת קרישים בכלי הדם בשליה וכך למנוע הפלות. בנוסף, יש הסבורים שאספירין יכול גם לשפר את זרימת הדם לרירית הרחם, דבר שעשוי להועיל לנשים עם רירית רחם דקה. יש גם מחקרים שהראו שמתן אספירין יכול לכאורה לשפר את איכות הביציות, ע"י שיפור זרימת הדם לזקיקים בשחלה. למרות מספר מחקרים מעודדים, יש להדגיש שמרבית המחקרים החדשים יותר, לא הראו כי מתן אספירין משפר באופן משמעותי את הסיכוי של האישה להרות.
למרות שנטילה של אספירין במינון נמוך נחשבת בטוחה, היא אינה מומלצת לנשים עם היסטוריה של קיבה "רגישה", הפרעות קרישה ודמום או כמובן רגישות ידועה לאספירין.

גלולות למניעת הריון (Belara, Feminet, Gynera, Harmonet, Meliane, Mercilon, Microgynon, Minesse, Minulet, Ortho-cyclen, Yasmin)
נשים רבות מוצאות את העובדה שרופא הפריון רשם להן גלולות למניעת הריון כמבלבלת וכמעט מביכה. אבל נטילת הגלולות מדכאת באופן יעיל ביותר את הביוץ הטבעי ומבטיחה הופעת דמם דמוי וסת גם אצל נשים שאינן מביצות. על כן יש לגלולות תפקיד חשוב ושימושים רבים בתכנון הפרוטוקול התרופתי בטיפולי פריון. הגלולות בדרך כלל ניטלות ברצף מידי יום במשך שבועיים או שלושה. הטיפול לא מתאים לנשים מעשנות בנות 35 שנה ויותר.

איזה תרופות פריון כבר אינן משווקות בישראל ומה התחליף?
תרופה ששיווקה הופסק = תחליף
כוריגון = פרגניל
פרגונל = מנוגון
מטרודין = בראוול
מטרודין HP = בראוול, פוסטימון
ארגסט = פרוברה
פמולן = סראזט, מיקרולוט

איך קוראים לתרופות הפריון מארה"ב בישראל?
USA = Israel
• Serophene = Ikaclomin
• Clomid = Ikaclomin
• Normegon = Metrodin
• Orgafol = Metrodin
• Fertinex = Metrodin HP
• Bravelle = Metrodin HP
• Fostimon = Metrodin HP
• Follistim = Puregon
• Repronex = Menogon
• Humegon = Menogon
• Pergonal = Menogon
• Antagon = Orgalutron
• Lupron = Lucrin
• Decapeptyl = Trelstar
• Novarel = Chorigon
• Pregnyl = Chorigon
• Profasi = Chorigon
• Ovidrel = Ovitrelle
*** האתר אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי *** | תאריך עדכון אחרון: 26/03/2014 09:35
כל הזכויות שמורות לפרופסור דניאל זיידמן | מגדל מרכז וייצמן 14א' ת"א | טל': 03.6911179
[PiXeliT - בניית אתרים]