האם ביכולתם של חוסמי דופמין להפחית את חומרת תסמונת גירוי יתר שחלתי?

האם ביכולתם של חוסמי דופמין להפחית את חומרת תסמונת גירוי יתר שחלתי?

תינוק קטן שוכב על גבו
תוכן עניינים

האם ניתן למנוע ולהפחית את החומרה של תסמונת גירוי יתר שחלתי (OHSS) בעזרת נטילת טבליות דוסטינקס?


המאמר החדש המוצג כאן, אסף וסיכם את כלל עבודות המחקר שבחנו את השפעת מתן אגוניסט לדופמין (כמו דוסטינקס) למניעת תסמונת גירוי יתר שחלתי או לחילופין למזעור הסימפטומים שלה, תוך השוואה למתן פלצבו או חוסר טיפול כלל, בקרב נשים שעברו טיפולי פוריות. האם ניתן למנוע ולהפחית את החומרה של תסמונת גירוי יתר שחלתי (OHSS) בעזרת נטילת טבליות דוסטינקס?


ד"ר שרון אמיר, פרופ' דניאל זיידמן
מתוך כתב העת המדעי Human Fertility (2013; 16:168-174)

תסמונת גירוי יתר שחלתי הינה תופעה לא נדירה ממנה סובלות נשים בעקבות נטילת הורמונים לגירוי שחלתי, כחלק מטיפולי פוריות ובהפריה חוץ גופית. התסמונת מופיעה בדרגות חומרה שונות, כאשר הסיבוכים הקשים המתרחשים רק במיעוט מן המקרים (עד 2%) וכוללים אירועים של תסחיף ריאתי, תסביב שחלתי, מיימת קשה והפרעות בתפקודי כליות. סיבוכים אלה מסכני חיים ועל כן ישנה חשיבות רבה במניעה, טיפול וזיהוי נשים בעלות פוטנציאל מוגבר ללקות בתסמונת.
השריית ביוץ על ידי מתן זריקות של גונדוטרופינים (הורמונים מסוג LH ו- FSH, המצויים בתכשירים כגון פיוריגון, גונל F ומנופיור), מובילה להתפתחות של מספר זקיקים בו זמנית. נוכחות של מספר גדול של זקיקים בשלים בשחלות גורמת לעליה בחדירות כלי הדם (בעקבות ביטוי מוגבר של VEGF והקולטן שלו), אשר מובילה ל"בריחת נוזלים", שאחראית במידה רבה להיווצרות התסמונת. הצטברות הנוזלים באגן ובבטן, בעקבות העלייה בחדירות כלי הדם, מסבירה חלק גדול מהתסמינים ועלולה להוביל לעליה בצמיגות הדם והיווצרות קרישי דם במקרים חמורים. מחקרים רפואיים רבים נערכו בניסיון למזער תופעה זו. חלקם בחנו את היעילות של אגוניסטים לקולטנים (רצפטורים) לדופמין (כמו דוסטינקס), אולם ללא הבנה מלאה של מנגנון פעולתם. מבין מחקרים אלה, היו שמצאו ירידה בשיעור ההיארעות של התסמונת בעקבות השימוש באגוניסטים של דופמין, בעוד שאחרים לא הראו השפעה כלשהי.
המאמר החדש המוצג כאן, אסף וסיכם את כלל עבודות המחקר שבחנו את השפעת מתן אגוניסט לדופמין (כמו דוסטינקס) למניעת תסמונת גירוי יתר שחלתי או לחילופין למזעור הסימפטומים שלה, תוך השוואה למתן פלצבו או חוסר טיפול כלל, בקרב נשים שעברו טיפולי פוריות. נאספו 20 מחקרים שכללו 1646 נשים אשר עמדו בקריטריונים הנ"ל. מהן 55.5% קיבלו דוסטינקס בעוד ששאר הנשים קיבלו פלצבו או לא קבלו טיפול כלל.

שקלול תוצאות המחקרים


שקלול תוצאות המחקרים אשר התמקדו במניעת OHSS בקרב קבוצת נשים שהיו בסיכון מוגבר מראה ירידה משמעותית בשיעור התסמונת אצל הנשים שקבלו דוסטינקס בהשוואה לקבוצת הביקורת. בנוסף, היו ניסיונות לערוך מחקרים אשר התמקדו בהפחתת חומרת הסימפטומים, אולם לא הייתה קבוצת ביקורת מכיוון שכל הנשים סבלו מהתסמונת וטופלו בדרך זו או אחרת.
רוב העבודות לא דיווחו כלל על תופעות לוואי כתוצאה מהשימוש בדוסטינקס. אולם המעטות שכן מצאו תופעות לוואי ציינו בחילות, הקאות, עייפות קיצונית וסחרחורות. יש לציין כי בחילות והקאות הינן גם סימפטומים של OHSS, כך שקשה לקבוע האם לשייכם לשימוש בדוסטינקס או לתסמונת עצמה.

לסיכום

המחקרים שפורסמו עד כה תומכים בשימוש באגוניסטים לרצפטור הדופמין (כמו דוסטינקס) לשם מניעת התפתחות תסמונת גירוי יתר שחלתי בקרב נשים העוברות טיפולי פוריות והפריה המצויות בסיכון מוגבר לכך. תרופות אלו גם שימושיות, אם כי פחות יעילות, לשם טיפול בסימפטומים אצל נשים שכבר סובלות מהתסמונת. לאור השונות הרבה בפרוטוקולים שנבדקו במחקרים השונים, החוקרים התקשו על סמך המאמרים שפורסמו עד כה לקבוע איזו תרופה היא היעילה ביותר, מה המינון המיטבי ומה אופן הנטילה הראוי ביותר. בישראל בד"כ מקובל לתת לנשים שמצויות בסיכון לתסמונת גירוי יתר שחלתי, למשל נשים צעירות אצלן נשאב מספר גדול של ביציות (>20), אגוניסט של דופמין הנקרא קאברגולין (שמות מסחריים: דוסטינקס®, קבסר®, קבותרים®), טבלית אחת של 0.5 מ"ג מידי יום, במשך 7 עד 10 ימים לאחר השאיבה.

פרופ' דניאל זיידמן
פרופ' דניאל זיידמן

רופא בכיר ביחידה להפריה חוץ-גופית במרכז הרפואי אסותא , תל אביב

פרופסור חבר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. חבר בצוות הניהול של היחידה להפריה חוץ-גופית.

אהבתם? שתפו את המאמר >>
Facebook
Twitter
Email
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:
רוצים להתייעץ עם פרופ׳ זיידמן?
לתיאום פגישת ייעוץ: (בתשלום)