תרומת ביצית: איך עושים זאת?

תרומת ביצית: איך עושים זאת?

תוכן עניינים

למי תרומת ביציות נועדה?

תרומת ביציות נועדה לנשים שבשחלותיהן אין כמות מספקת של ביציות איכותיות שיאפשרו להן להרות.  במרבית המקרים מדובר בנשים בנות 45 שנה ויותר, אשר עם הגיל חלה ירידה חדה בתפקוד השחלתי שלהן, כך שאינן מצליחות יותר להרות אפילו בעזרת טיפולי הפריה.  לעתים לא נדירות מדובר בנשים צעירות, אשר מסיבות שונות שחלותיהן אינן מכילות ביציות או שחדלו לתפקד באופן תקין בשלב מוקדם של חייהן.  למעשה המקרים הראשונים של תרומת ביציות נעשו, בישראל ובעולם, עבור נשים שסובלות מחוסר מלידה באחד משני כרומוזומי המין מסוג X, פגם כרומוזומאלי הידוע כתסמונת טרנר.  אצל נשים אלה בדרך כלל השחלות כבר לא מתפקדות בהגיען לגיל ההתבגרות.

לשם ביצוע תרומת ביציות יש להיעזר בהפריה חוץ גופית, הידועה גם כהפרית מבחנה.  התורמת עוברת הכנה לשאיבת ביציות בעזרת תרופות להשראת ביוץ, כאשר המטרה היא להשיג כ- 10 ביציות במהלך כל שאיבה. שאיבת הביציות מהתורמת מבוצעת בבית החולים בהרדמה כללית.  תרומת הביציות כרוכה על כן בסיכון מסוים לתורמת, שנובע מהסכנות שבטיפול עם זריקות להשראת ביוץ, הצורך בהרדמה כללית קצרה, ודקירת השחלות על ידי מחט בעת שאיבת הביציות.  בשנים האחרונות פותחו פרוטוקולים להשראת ביוץ, שמונעות במידה רבה את הסיכון לגירוי יתר שחלתי אצל התורמת. הסיכון הבריאותי אינו גדול, אך בהחלט מעורר השגות אתיות באשר להצדקה לסיכון התורמת לשם השגת ביציות עבור אישה אחרת.  מכאן שתרומת ביציות בכל זאת שונה מהותית מתרומת זרע, שמקובלת עשרות שנים, ואינה כרוכה כמובן בסיכון בריאותי לתורם.

לאחר שהתקבלו הביציות מהתורמת הן עוברות הפריה בעזרת הזרע של בן זוגה של הנתרמת.  ניתן גם להשתמש בזרע תורם שמקורו מבנק הזרע.  במקרים בהם האישה בוחרת לעבור טיפול בעזרת תרומת ביציות ותרומת זרע, מדובר למעשה באימוץ של עובר על ידי הנתרמת.  פעולה זו שונה מאימוץ ילד, מאחר והיא מאפשרת לאם גם לשאת את ההריון וללדת.  אבל, בעתיד לא יהיה קיים תיק אימוץ,  עובדה שתימנע מהילד לברר בבגרותו את שורשיו הגנטיים, חיסרון מהותי ככל שהידע בדבר הבסיס הגנטי של מחלות שונות מתרחב.  אבל מצד האם שמאמצת את העובר נימנע הצורך להתמודד בעתיד אם שאלת חשיפת זהות האם הביולוגית.

עבור הנתרמת, הטיפול בתרומת ביציות קל מאד.  היא עוברת הכנה של רירית הרחם, בדרך כלל, על ידי נטילת טבליות הורמונליות, והעוברים שהתקבלו מהביציות שהופרו, מועברים לחלל הרחם בעזרת צנתר שמוחדר בעד צוואר הרחם.  הפעולה מבוצעת ללא הרדמה וכרוכה במעט מאד אי נעימות.

בחירת האישה שתורמת את הביציות נעשית בעזרת הנתרמת, בעיקר על פי נתונים באשר למראה הכללי של התורמת: כמו גובה, משקל, צבע שיער ועיניים, מוצא אתני.  לעתים ניתנים נתונים נוספים, למשל באשר להשכלתה ומקצועה והאם הרתה וילדה בעבר. התורמת עוברת שורה מקיפה של בדיקות, כמו נוגדנים לאיידס או לדלקת נגיפית של הכבד.   

הרופאים בישראל היו מחלוצי הטיפול

הרופאים בישראל היו מחלוצי הטיפול עם תרומת ביציות וניסיון רב הצטבר בישראל לאחר שבוצעו כבר אלפי מחזורי טיפול.  שיעור ההצלחות גבוה וסיכויי ההיריון בתרומת ביציות גבוהים יותר במחזור של תרומת ביציות בהשוואה למחזור טיפול רגיל בהפריה חוץ גופית.  התוצאות שמגיעות מרחבי העולם מורות על שיעור לידות חי של 40 עד 60 אחוז לכל מחזור טיפול עם עוברים טריים.  בשנים האחרונות חל שיפור ניכר ביכולת להקפיא ביציות ועוברים, ומהעולם מדווחים על שיעורי היריון דומים מאד לאלה שמושגים תוך שימוש בביציות ועוברים טריים אמ מקפאים, כאשר מקורם בתרומת ביציות מאישה צעירה.

למרות שהגיל הממוצע של נשים שעוברות תרומת ביציות גבוה יחסית, מקובל כי הסכנות בטיפול זה לא גדולות.  הסכנות נובעות ברובן מסיבוכים במהלך ההיריון, כמו יתר לחץ דם, וכמובן משכיחות גבוה יתור של הריונות מרובי עוברים, שנובעת מהנטיה להחזיר יותר מעובר אחד בניסיון לעלות את הסיכוי להשגת הריון.

בישראל קיים מאז ומעולם מחסור בביציות לנשים הזקוקות לתרומה. 

הדבר נובע כיום בעיקר ממורכבות החוק החדש בישראל שמחייב אישור של ועדה גדולה על כל שלב בטיפול, דורש רישום מרכזי (אם כי אנונימי) של תורמת הביציות והנתרמת ולא מגדיר את המחויבות הכספית של קופות החולים בתמיכה בעלויות התהליך. הרופאים גם לא נלהבים לשתף פעולה עם חוק שמאיים בשלוש שנות מאסר על רופא שיעסוק בתיווך של תרומת ביציות.  בדומה למקובל עבור תורמי זרע זהות התורמת נשארת חסויה, וניתן לנשים התורמות תשלום קבוע בחוק, בבחינת תגמול על ביטול זמנן. על פי החוק החדש בישראל, אסור לקרובת משפחה או חברה לא אנונימית לתרום ביציות ישירות לנתרמת. 

כל קופות החולים ממנות את הטיפול בתרומת ביציות עבור נשים הזקוקות לטיפול זה.  למעשה החל בגיל 45 ועד גיל 51, הקופות ממנות טיפולי הפריה חוץ גופית אך ורק מתרומת ביציות.  עבור נשים בנות יותר מגיל 51 הקופות אינן ממנות יותר את הטיפול עם תרומת ביציות, אך החוק החדש מתיר להציע להן טיפול עד גיל 54 שנה.  המגבלה כיום בקבלת הטיפול אינה בנכונות הקופות לשלם, כי אם בזמינות הנמוכה של ביציות בישראל, שכמעט ואינן ניתנות להשגה כיום בבתי-החולים הציבוריים.

המחסור בביציות לתרומה מוביל נשים רבות לנסוע ליחידות הפריה חוץ גופית בחו"ל.  התוצאות הטובות ביותר מדווחות אומנם מארה"ב, וגם הפרטים שניתנים לגבי התורמת הינם המקיפים ביותר שם.  הנתונים המפורטים כוללים לדוגמא, תמונה של התורמת ומידע על מוצאה המשפחתי לאורך מספר דורות, ופרטים מלאים על ההשכלה והמקצוע של הוריה ואחיה של התורמת.  אבל, עלות הטיפול בארה"ב הינה עצומה ועולה לעתים קרובות 80 אלף שקלים יותר, כאשר ההצלחה לא מובטחת. 

מרבית הנשים בישראל פונות כיום לתרומת ביציות ליחידות הפריה במזרח אירופה או בקפריסין. 

פער המחירים גדול, ונע בין כ- 20,000 שקל ועד לסכום כפול ויותר.  הדבר מותנה, בין היתר, האם האישה רוכשת את כל הביציות שהתקבלו מהתורמת או רק מספר קטן (בדרך כלל 4) מהביציות.  מומחי הפריון בישראל מנוסים ביותר בהכנת האישה לטיפול לפני נסיעתה ובליווי הרפואי עם חזרת הנתרמת לישראל.  יש גם רופאים שמלווים את המטופלת בנסיעתה לחו"ל.  הקופות נותנות החזר חלקי על עלות הטיפול (סכום שנע בין 7,000 ל- 11,000 שקל לכל ניסיון טיפול, בהתאם לקופה) במסגרת הביטוחים המשלימים, בד"כ עד לשני ניסיונות טיפול.

אפשרות חדשה יחסית לתרומת ביציות, הינה יבוא ביציות מחו"ל.  כלומר, זרע קפוא נשלח ליחידת ההפריה בחו"ל, ביציות התורמת מופרות שם והעוברים מוחזרים לישראל, טריים או קפואים. אפשרות זו מותנה בכך שהביציות יגיעו מיחידה בחו"ל שזכתה להכרה של משרד הבריאות.  בהמשך עוברת הנתרמת הכנה של רירית הרחם, ועוברת החזרה של עוברים מופשרים ביחידה לטיפולי הפריה בישראל.  לסידור מסוג זה יש יתרון בכך שהאישה אינה נדרשת כלל לנסוע לחו"ל. החיסרון העיקרי של טיפול מסוג זה הינה ששיעור ההריונות המושגים לאחר החזרת עוברים שהיו מוקפאים נוטה לעתים להיות נמוך מעט בהשוואה לעוברים טריים.  על מנת להתגבר על בעיה זו, יש לאחרונה, מרכזים שמביאים עוברים טריים בתוך אינקובטור.  

נשים רבות חוששות באשר לבריאותן של התורמות. 

בתנאים שקיימים כיום בישראל, כל התורמות הינן נשים בריאות שנזקקות בעצמן לטיפולי פריון.  הנשים שנבחרות לתרום ביציות הינן בדרך כלל מזוגות אצלם קיימת בעיה בפוריות של בן הזוג.  אך בכל זאת, מדובר לעתים קרובות בתורמות שפוריותן לא הוכחה, ועל כן תמיד קיים עדיין חשש באשר לאיכות הביציות אצלן.  הנשים שתורמות ביציות בחו"ל נדרשות, לפי הנחיות משרד הבריאות, לעבור שורה של בדיקות, כולל בדיקות דם כלליות, בדיקת נוגדנים לעגבת, איידס ודלקת כבד נגיפית מסוג B ו- C.  הברור הגנטי הנדרש כולל רק בדיקה לנשאות טיי-זקס.  בדרך כלל, לא מקבלת הנתרמת מידע מלא, מעבר למראה חיצוני כללי, על תכונותיה ומעלותיה של התורמת. חשוב לקבל יעוץ גנטי לפני הטיפול.  בד"כ בן הזוג או תורם הזרע נדרש לעבור בדיקות גנטיות מקיפות.  ישנם מרכזים שעורכים לכל תורמות הביציות בדיקות גנטיות, בד"כ קריוטיפ, X שביר ו- CF.  מומלץ לבקש מבחנה עם דגימת דם של תורמת הביציות, כך שבמקרה שהושג הריון ניתן יהיה לבדוק האם נדרשות בדיקות גנטיות נוספות.

לסיכום

טיפול עם תרומת ביציות הינו הדרך היחידה עבור מקצת מהנשים להרות וללדת.  מדובר בפתרון נפלא, יעיל מאד, שמאפשר לנשים רבות להקים משפחה, להעמיד צאצאים ולהגשים את חלום האמהות.  תרומת הביציות הינה בעלת זמינות נמוכה ביותר כיום בישראל, ונשים נאלצות לנסוע לחו"ל או לייבא ביציות, בעיקר ממזרח אירופה.  החוק החדש שאושר בישראל ב- 2011 לא הביא לשינוי המיוחל, עקב דרישותיו המרובות וחוסר תמיכה של קופות החולים במימונו. כיום נשקל שינוי של החוק שעשוי לאפשר את מימושו ולהציע הקלה רבה לנשים בזמינות טיפול יעיל ומוצלח זה.

פרופ' דניאל זיידמן
פרופ' דניאל זיידמן

רופא בכיר ביחידה להפריה חוץ-גופית במרכז הרפואי אסותא , תל אביב

פרופסור חבר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. חבר בצוות הניהול של היחידה להפריה חוץ-גופית.

אהבתם? שתפו את המאמר >>
Facebook
Twitter
Email
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:
רוצים להתייעץ עם פרופ׳ זיידמן?
השאירו פרטים, ונחזור בהקדם: