תרופות למניעת ביוץ עצמוני

תרופות למניעת ביוץ עצמוני

תוכן עניינים

"אגוניסטים" דקפפטיל (Decapeptyl), דיפרלין (Diphereline), לוקרין דפו (Lucrin Depot), סופרפקט (Superfact) או סינארל (Synarel)


תרופות אלו שזכו לשם הלא מלבב, תרופות "דיכוי", מונעות (או "מדכאות") את הביוץ העצמוני. השימוש בתרופות אלו נפוץ בעיקר בעת טיפולי הפריה חוץ גופית, כאשר מעוניינים למנוע ביוץ עצמוני לפני שאיבת הביציות, דבר שגרם בעבר לביטול של כרבע מכלל מחזורי הטיפול. התרופות פועלות על אזור במוח הקרוי ההיפותלמוס, שם הן בשלב ראשון דווקא מגרות את הבלוטה וגורמות לשחרור של ההורמון GnRH, שמעורר את השחרור מבלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה) של ההורמון מגרה הזקיקים (FSH) והורמון ההצהבה (LH), שאחראים לגיוס הזקיקים והתרחשות הביוץ. בשלב שני, כעבור כשבועיים, לאחר שהבלוטה התרוקנה, נפסקת הפרשת ההורמונים הללו, ומחזור הביוץ הטבעי מופסק באופן זמני כל עוד פעילות התרופה נמשכת.

אופן מתן- הטיפול

אופן מתן- הטיפול ניתן בפרוטוקול "ארוך", בו התרופות לגירוי השחלות ניתנות רק שבועיים לאחר תחילת מתן תרופת הדיכוי או בפרוטוקול "קצר" כאשר מנצלים את השחרור של ההורמונים מבלוטת יותרת המוח מיד עם תחילת מתן התרופה (תופעה שקרויה התלקחות או flare-up). במקרה זה מתחילים את הזריקות להשראת ביוץ כמעט במקביל למתן תרופות הדיכוי.
• הדקפפטיל, הדיפרניל או הלוקרין דפו ניתנים כזריקה חד פעמית לתוך השריר של 3.75 מ"ג (לעתים קרובות מסתפקים במתן חצי או שני-שליש מהאמפולה). הדקפפטיל או הדיפרניל ניתנים גם כזריקה יומית תת-עורית במינון 0.1 מ"ג (לעתים נותנים רק מחצית מהאמפולה מידי יום). את הדקפפטיל יש לשמור בקירור ואת הדיפרניל בטמפרטורת החדר.
• הסופרפקט (בוסרלין) ניתן בהסנפה לאף, שש פעמים ביום, בנחיר אחד (לפני ואחרי כל ארוחה) או שלוש פעמים ליום בשני הנחיריים (1-2 מ"ג ליום).
• הסינרל (נפארלין) ניתן בהסנפה יומית לאף פעמים ביום, בנחיר אחד (400 מק"ג) או שניהם (800 מק"ג).

תופעות לוואי וסיבוכים

מאחר ותרופות אלו "מדכאות" את הביוץ הרי ששימוש ממושך ללא מתן במקביל של תרופות להשראת ביוץ עלול לגרום לתופעות דומות לאלו שנצפות ב"גיל המעבר", כולל גלי חום, יובש בנרתיק ומצבי רוח. התופעה בולטת במיוחד במתן דקפפטיל חד פעמי במינון של 3.75 מ"ג, שהינה אומנם נוחה ביותר למטופלת, אך קשורה בדיכוי שיכול להתמשך שלושה חודשים ויותר.

יעילות

כל עוד התרופות נלקחות לפי ההוראות ביוץ עצמוני נדיר ביותר.

"אנטגוניסטים" צטרוטייד (Cetrotide) או אורגאלוטראן (Orgalutron)
תרופות אלו נותנות דיכוי מידי של הפרשת הורמון ההצהבה (LH) וכך הן מונעות (או "מדכאות") ביעילות רבה את הביוץ העצמוני. השימוש בתרופות אלו נפוץ בעיקר בעת טיפולי הפריה חוץ גופית. השימוש בתרופות אלה קל יותר למטופלת בהשוואה ל"אגוניסטים" הותיקים שתוארו למעלה, אך מתן תרופות אלו דורש תזמון מדויק אם רוצים למנוע באופן מוחלט את האפשרות של ביוץ עצמוני.

אופן מתן- הטיפול מתחיל בדרך כלל או ביום השישי או השביעי למחזור, או כאשר נצפים זקיקים בקוטר של 12-13 מ"מ.
• הצטרוטייד (צטרורליקס) ניתן כזריקה תת עורית במינון של 0.25 מ"ג שניתנת מידי יום.
• האורגאלוטראן (גאנירליקס) ניתן, בדומה, מידי יום כזריקה תת עורית של 0.25 מ"ג.

תופעות לוואי וסיבוכים- תופעות הלוואי קשורות בעיקר לגירוי מקומי באזור ההזרקה.

יעילות- כל עוד התרופות נלקחות לפי ההוראות ביוץ עצמוני נדיר.

פרופ' דניאל זיידמן
פרופ' דניאל זיידמן

רופא בכיר ביחידה להפריה חוץ-גופית במרכז הרפואי אסותא , תל אביב

פרופסור חבר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. חבר בצוות הניהול של היחידה להפריה חוץ-גופית.

אהבתם? שתפו את המאמר >>
Facebook
Twitter
Email
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:
רוצים להתייעץ עם פרופ׳ זיידמן?
השאירו פרטים, ונחזור בהקדם: