מה קובע הצלחה בטיפול עם תרומת ביציות?
מחקר חדש מפרסם את התוצאות של טיפולי תרומת ביציות שנערכו בארה"ב במשך אחת עשרה שנים, משנת 2000 ועד 2010. החוקרים ניצלו את מאגר הנתונים הגדול והמפורט של המרשם הלאומי של טיפולי פריון מתקדמים של המרכז לבקרת ומניעת מחלות (CDC) בארה"ב, אליו כל יחידות ההפריה החוץ גופית מחוייבות לדווח והכולל 95% מכלל מחזורי ההפריה שמבוצעים בארה"ב.
המחקר כלל תוצאות שהתקבלו מ- 443 יחידות. נמצא שמשנת 2000 עד שנת 2010 חלה עליה משמעותית במספר טיפולי תרומת הביצית שבוצעו בארה"ב, מ- 10,801 לכדי 18,306 מחזורי טיפול. בפרק זמן זה נמצאה מגמה של שימוש גובר בעוברים מוקפאים מתרומת ביציות, עליה מ- 27% לכדי 40% מכלל המחזורים. כמו כן, מספר הטיפולים בהם בחרו הרופאים להחזיר רק עובר אחד עלה מ- 0.8% ל- 14.5%.
מטרת המחקר הייתה להעריך מה הם הגורמים שמשפיעים על הסיכוי להשיג תוצאה מיילדותית טובה בטיפול עם תרומת ביציות. תוצאה מיילדותית טובה הוגדרה במחקר זה כלידת תינוק חי, לאחר שבוע 37 ובמשקל לידה של 2500 גרם ויותר, בהיריון שאינו מרובה עוברים. נמצא כי חלה עליה משמעותית בשיעור המחזורים שהסתיימו בתוצאה מיילדותית טובה, מ- 18.5% לכדי 24.4%.
מעניין לציין שנמצא שיעור גבוה של הריונות תאומים בקרב נשים שטופלו עם תרומת ביציות 37%, לעומת 29% בלבד בנשים שטופלו באותם שנים ללא תרומת ביציות. כיום הריונות תאומים נחשבים הריונות בסיכון גבוה ועל כן לא רצויים. בהתאם, הריונות תאומים אינם נכללים במחקר זה תחת ההגדרה של תוצאה מיילדותית טובה.
המחברים מדגישים את החשיבות של החזרת עובר בודד בטיפול עם תרומת ביציות על מנת לצמצם את אחוז הריונות התאומים. הם לא מרוצים מהעובדה שהחזרה של עובר בודד הייתה נדירה יחסית בטיפולי תרומת ביצית, 14.5% בלבד כיום, למרות הסיכוי הגבוה להצלחה במקרים אלה, ללא קשר לגיל הנתרמת.
הגיל הממוצע של התורמות והנתרמות לא השתנה בעשור האחרון, 28 (±2.8) ו- 41 (± 5.3) שנה, בהתאמה. בשנת 2010, 396 יחידות הפריה דיווחו על נתוניהם. מתוך 9,865 מחזורים עם תרומת ביציות, בהם הוחזרו עוברים טריים, הושג ב- 27.5% מהמחזורים תוצאה מיילדותית טובה. יש לשים לב שהמאמר לא מדווח על שיעורי היריון, אלא רק על הריונות יחיד שנולדו במועד ובמשקל לידה טוב.
החזרה של עוברים ביום 5 (adjusted odds ratio [OR], 1.17 [95% CI, 1.04-1.32]) והחזרה מתוכננת של עובר בודד (adjusted OR, 2.32 [95% CI, 1.92-2.80]) היו קשורים באופן חיובי עם תוצאה מיילדותית טובה. לעומת זאת, אי פריון על רקע בעיה בחצוצרות או ברחם הפחיתה בכרבע את הסיכוי לתוצאה מיילדותית טובה.
בעבר הועלו חששות ביחס לתוצאות המיילדותיות בנשים מבוגרות שעוברות טיפול עם תרומת ביציות בהתחשב בנטייה לעליה בשיעור הנשים שסובלות מיתר לחץ דם ורעלת היריון עם העלייה בגיל. במחקר הנוכחי גיל הנתרמת לא היה קשור עם הסיכוי לתוצאה מיילדותית טובה. תוצאה זו מעניינת ומעודדת, מאחר והיא מבוססת על מספר גדול מאד של מטופלות.
לא נמצא קשר בין גיל התורמות והתוצאות המיילדותיות, אך יתכן והדבר משקף את העובדה שנשים אלו באו מקבוצת גיל צעירה, עם טווח גילאים מצומצם. שיעור ההפלות העצמוניות דווח בעבר כקשור לגיל התורמת ולא לגיל הנתרמת.
מסקנת החוקרים האמריקאים הייתה שבין שנת 2000 עד 2010 הייתה בארה"ב עליה ניכרת במספר מחזורי תרומת הביציות, כשבמקביל הייתה גם עליה יפה בשיעור התוצאות המיילדותיות הטובות. החוקרים ממליצים על ביצוע מחקרים נוספים, שישפרו את הבנתנו ביחס לגורמים שמובילים לאי הצלחה בטיפול עם תרומת ביציות.
Trends and Outcomes for Donor Oocyte Cycles in the United States, 2000-2010. Kawwass JF, Monsour M, Crawford S, Kissin DM, Session DR, Kulkarni AD, Jamieson DJ; for the National ART Surveillance System (NASS) Group. JAMA 2013 Oct 17. doi: 10.1001/jama.2013.280924.