גב' הילה לוטם, עבודת סמינריון שהוגשה בספטמבר 2009, במסגרת הקורס לרביית האדם בהנחיית פרופ' דניאל זיידמן.
הקדמה
מחלת הסרטן ממשיכה לגבות את קורבנותיה. לדוגמא, בשנת 2003 בארה"ב בלבד, חלו יותר מ 650,000 נשים בסרטן: מתוכן 8% היו מתחת לגיל 40. ההערכה היא שהמחלה מופיעה ב 113 נשים מתוך 100,000 מתחת לגיל 50 כל שנה בארה"ב.
סרטן השד הוא המחלה הממאירה השכיחה ביותר בנשים פוריות: 15% מכל מקרי סרטן השד יופיעו בנשים בגיל 40 ומטה.
סרטן בילדים הוא הסיבה השנייה הגורמת למוות בילדים בגילאי שנה עד 14 בכל העולם ומעריכים כי בשנת 2010, מבוגר אחד מתוך 250 יהיה שורד של סרטן בילדות.
בעוד אחוז השורדים את מחלת הסרטן עולה בהתמדה, נאלצות נשים רבות להתמודד עם תופעות לוואי קשות של הטיפולים: טיפול במחלה המשפיע על תפקוד השחלות לא רק שם את החולות בסיכון לסיבוכים הקשורים לבלות בגיל מאוד צעיר אלא מקושר גם עם אובדן פוריות. עבור הנשים שלא עוקרו כתוצאה מקרינה או כימותרפיה, עשויה להיות עלייה בסיכון לסיבוכים במהלך ההיריון כגון הפלה, צירים מוקדמים ומשקל נמוך של היילוד.
במדינות מפותחות ומתפתחות, נשים משתמשות באמצעי מניעה ודוחות את ההיריון מסיבות כלכליות וחברתיות כך שמספר הולך וגדל של נשים מעוניינות לשמר את פוריותם כשמתגלה סרטן בשלבים המוקדמים. בנוסף, מספר הולך ועולה של חולות במחלות אוטואימוניות שפירות וכן חולות במחלות המטולוגיות שונות, מטופלות בהצלחה בעזרת כימותרפיה או קרינה ושוב, גם כאן קיימת הסכנה לכשל שחלתי בעקבות הטיפול.
מכל אילו אנו רואים כי הצורך בפיתוח טכנולוגיות לשימור פוריות הולך ועולה. נכון להיום, עדיין אין מספיק ייעוץ לנשים צעירות חולות סרטן לגבי פגיעת הטיפול בפוריות שלהן ולגבי אפשרויות לשימור פוריות. הגישה האופטימאלית לשימור הפוריות תלויה בסוג הסרטן, בסוג הטיפול, הזמן עד להתחלת הטיפול, גיל החולה והאם לחולה יש בן זוג.
אנו נמצאים בתקופה של מהפכה בתחום: מספר האפשרויות לשימור פוריות הולך ועולה וכך גם מספר הנשים המשתמשות בהן. ההתפתחות בעתיד הקרוב צפויה בהחלט להיות מרתקת.
מבוא – האנטומיה והפיזיולוגיה של השחלות
המספר המירבי של הביציות קיים בעוברה בגיל 5 חודשים: כ 6.8 מליון. לאחר הנקודה הזו אין יותר התרבות של תאי הנבט והתאים הולכים ומתים-. בלידה, מספר הביציות פוחת לכמליון או שניים ובבגרות יש רק 300,000 ביציות. בנשים בריאות בגיל 37.5, ישנו מוות מואץ של הביציות אשר מלווה בעליה ברמות ההורמון FSH. ככל שמספר התאים שמתים מתקדם, כמות ואיכות הביציות יורדת מתחת לרמה קריטית ומספר הביציות שאינן תקינות מבחינה כרומוזומאלית (אנפלואידיות) עולה. התהליך הזה מוביל גם לסיכון מוגבר להפלות עצמוניות (ספונטאניות). בגיל 51, הוא הגיל הממוצע של בלות טבעית באישה במדינות מפותחות, בד"כ נותרו רק כ- 1000 ביציות בשחלות.
במהלך החיי האישה, בערך 300-500 מתוך הזקיקים הופכים לביציות בוגרות וכל היתר נספגים (עוברים אטרזיה).
הערה: תפיסת עולם מרכזית זו אותגרה לאחרונה: מנתונים שפורסמו מניסוי בעכברים הועלתה ההשערה כי ישנם תאי גזע של שחלה אשר עשויים לחדש את מלאי הזקיקים גם בחיה הבוגרת. אבל נכון להיום, לפחות בבני אדם, התיאוריה טרם הוכחה.
השפעת הטיפול בסרטן על פוריות האישה:
רקע– כשל שחלתי מוקדם (POF – premature ovarian failure):
"כשל שחלתי מוקדם" מוגדר כבלות לפני גיל 40 או הפסקה בווסתות בנוכחות רמות FSH גבוהות (hyper gonadotropic amenorrhea). כשל שחלתי מוקדם מופיע בעד ל- 0.9% מהנשים באוכלוסיה הכללית. חולות הסובלות מכך, צריכות להתמודד עם שנים של תופעות לוואי ובעיות פסיכולוגיות שמאפיינות את תקופת הבלות (המנופאוזה) או לחילופין שנים של טיפול הורמונאלי חלופי, אשר אינו מסוגל לתקן את הפגיעה בפוריות שלהן.
נזק המושרה על ידי הקרנות:
קרינה מייננת היא בעלת השפעות שליליות על תפקוד הגונדות בכל הגילאים: היא ידועה כגורמת לנזק לשחלות ולאי פוריות בלתי הפיכה. דרגת וחומרת הנזק תלויה במנה, שדה הקרינה ובגיל המטופלת. ככל שהאישה מבוגרת יותר, הסיכון לנזק גדול יותר.
השחלות נחשפות לכמות משמעותית של קרינה כשמשתמשים בהקרנות (רדיותרפיה) לטיפול בסרטן רחם ובסרטן רקטאלי, וברדיותרפיה לגולגולת ולעמוד השדרה לממאירויות במערכת העצבים המרכזית. בנוסף ישנם מקרים בהם בלוטת לימפה באגן מטופלות בקרינה לממאירויות המטולוגיות כגון מחלת הודג'קין, ובמתן קרינה לכל הגוף לפני השתלת מח עצם.
דיווחים רבים פורסמו בנוגע לכמות הקרינה הדרושה כדי לגרום לאובדן התפקוד השחלתי. ב- 1976 דווח שנשים מתחת לגיל 40 רגישות פחות לנזק לשחלות בעקבות קרינה, כאשר ההערכה היא שדרושה מנה של 20Gy כדי לגרום לכשל שחלתי תמידי. זאת בהשוואה ל- 6Gy שדרושים בנשים מבוגרות.
בשנת 1997 פורסם מאמר שהראה כי יש ריקון של הזקיקים הבסיסיים (הפרימורדיאליים) בשחלות של עכברות תלוי במנה, בעקבות מנות קרינה מוגברות של 0.1,0.2,0.3Gy. זה מסביר אבחנה של עקרות עקב ריקון מלא של הרזרבות של הזקיקים הפרימורדיאליים בעקבות חשיפה למנות גבוהות של הקרנה (רדיותרפיה) וכשל שחלתי מוקדם במנות נמוכות יותר שגורמות רק לריקון חלקי של הזקיקים הפרימורדיאליים.
במחקר שפורסם בשנת 1999, הראו החוקרים קשר בין הסיכון לכשל שחלתי מוקדם לבין הכמות הכללית של קרינה לאגן הבטני, הקשר תלוי במנה ובאופן החלוקה של הקרינה:
מנת הקרינה לאגן הבטני (Gy) סיכון יחסי לכשל שחלתי מוקדם
פחות מ- 20 1.02
20-35 1.37
יותר מ- 35 3.27
בנוסף, אחוז הנשים שסבלו מאי פוריות נמצא במתאם עם מנות עולות של קרינה לאגן הבטני: מנה של 20-35Gy גרמה ל 22% מהנשים לסבול מאי הפוריות ומנה מעל 35Gy גרמה ל 32% מהנשים לסבול מאי הפוריות.
כמו כן, יש שיעור גבוה של סיבוכים בלידה במטופלות שקיבלו טיפול קרינתי בהשוואה לאוכלוסיה הכללית: הסיבוכים כוללים הפלות עצמוניות, צירים טרם זמנם, ומשקל נמוך של היילוד. ההשפעות הישירות של הקרינה על הרחם כוללות שינויים בלתי הפיכים במערכת השרירים ברחם ובזרימת הדם וכן משפיעות על העמידות להורמונים. סקירה שנכתבה בשנת 2005, מצביעה על כך שטיפול חלופי בהורמוני מין פיזיולוגיים עשוי לשפר את המאפיינים הרחמיים של חלק מהמטופלים לאחר קרינה בגיל צעיר.
מחקר משנת 2001 הראה שמדובר בעיקר על מקרים בהם ההתעברות אירעה פחות משנה לאחר החשיפה לקרינה ולכן החוקרים הציעו לדחות את ההיריון לשנה לאחר השלמת הטיפול הקרינתי.
חשוב לציין כי כל זמן שהקרינה אינה ניתנת במהלך ההיריון, אין סיכוי למומים מלידה (טרטוגניות) בעובר. הממצאים האלה מאשרים מחקרים על נשים שנחשפו לפצצת אטום ולצאצאים שנולדו לנשים הללו בעקבות החשיפה: המחקרים הראו ששיעור ההיארעות של הפלות עצמוניות גדול יותר אבל הילדים לא סבלו משיעור מוגבר של מומים חמורים מלידה בהשוואה לאוכלוסיה הנורמאלית.
הערה: במטרה לטפל בגידולי מוח, ניתנת קרינה המכוונת לאזור ההיפותלמוס-יותרת המוח בכמות מעל ל 30Gy. קרינה זו עלולה לגרום לרמות נמוכות של ההורמונים שמווסתים את פעילות (hypogonadotrophic hypogonadism) בלוטות המין בילדים.
נזק שחלתי המושרה על ידי כימותרפיה:
כימותרפיה המשלבת מספר תרופות מהווה את הבסיס לטיפול בסוגי סרטן רבים. לשחלות יש מספר מוגבל של זקיקים והן רגישות בצורה קיצונית לתרופות רעילות (ציטוטוקסיות) שמשרות נזק בלתי הפיך בתאים. בדרך כלל הנזק מקושר לפגיעה בכמות הזקיקים בשחלות.
כל התרופות הכימותרפיות פועלות באמצעות הפרעה לתהליכים החיוניים לתא עצירת מחזור התא הנורמאלי ועצירת הפרוליפרציה חלוקת התאים. נוהגים להשתמש בצרוף של תרופות כימותרפיות בגלל השפעה סינרגיסטית, אבל זה עלול להגביר את תופעות הלוואי שלהם.
יצוין כי בקליניקה היומיומית נשים מטופלות רק לעיתים נדירות בתרופה כימותרפית אחת, כך שקשה לחקור את התוצאות של מתן תרופה כימותרפית בודדת.
בניסוי שנערך בשנת 2001 בבעלי חיים, החוקרים הראו שגם אם ישנה ווסת סדירה ופריון לכאורה נורמאלי לאחר מתן הכימותרפיה, הרי שאין זה אומר כי הרזרבה השחלתית שרדה בשלמותה ולא נפגעה מהטיפול. החוקרים שיערו גם שלא כדאי שחולים שמחלימים מכשל שחלתי בעקבות כימותרפיה או רדיותרפיה במינון גבוה, ידחו את ההיריון ביותר מדי שנים. כדאי שהחולות ינסו להיכנס להריון לאחר מספר שנים מועטות ללא מחלה, אבל לא במהלך 6 עד 12 חודשים לאחר הטיפול, עקב החשש מפני השפעה רעילה של הטיפול על הביציות.
הסיכון להעדר ווסת בעקבות קבלת כימותרפיה תלוי בגיל החולה, התרופה הכימותרפית הספציפית והמנה הכללית שניתנה.
בנשים מבוגרות, יש שיעור גבוה יותר של כשל שחלתי מלא ואי פוריות בלתי הפיכה בהשוואה לנשים צעירות. זה עשוי להיות מוסבר על ידי רזרבה שחלתית גדולה יותר אצל הנשים הצעירות, אשר הולכת ומידלדלת עם השנים.
מחקרים שעקבו אחר הריונות של נשים שנחשפו לכימותרפיה לפני ההתעברות לא מצאו עלייה בשיעור ההפלות או המומים מלידה בעוברים, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. היות וההריונות האלה התרחשו הרבה לאחר סיום מתן הטיפול, הרי שניתן להעריך כי ישנם מנגנוני תיקון בביצית או שהתרחשו הפלות בשלב מוקדם מאוד בעקבות מוטאציות קטלניות דומיננטיות שלא אובחנו.
פירוט לגבי תרופות כימותרפיות ספציפיות:
Alkylating agents: בעלי השפעות חמורות על פוריות האדם. הם גורמים לפיברוזה של השחלה והזקיקים ולריקון מאגר הביציות. חומרים אלו קושרים לסיכון הגבוה ביותר לכשל שחלתי מבין כל התרופות הכימותרפיות.
Cyclophosphamide: זו התרופה אשר גורמת הכי הרבה נזק לביציות ולתאי הגרנולוזה באופן שתלוי במנה. במחקר אשר בדק את ההתפתחות של כשל שחלתי בעקבות שימוש בחומר זה לטיפול בזאבת, הראו כי השיעור של כשל שחלתי מוקדם היה 26%, והוא היה מושפע בעיקר מגיל החולה בתחילת הטיפול והמינון המצטבר. גם ניסויים בבעלי חיים הראו עלייה בשיעור של הפלות ומומים בעובר (פי 10 מאשר בקבוצת הביקורת) בהריונות שמקורם בביצית שנחשפה לחומר זה בשלבים שונים של תהליך ההבשלה. ההשפעה של החומר בעכברים אינו תופעה של "הכול או לא כלום" והוא גורם להרס של הזקיקים העולה בצורה אקספוננציאלית, כתלות במנות הניתנות.
התרופות הגורמות לנזק החמור ביותר לשחלות ולאשכים הן:cyclophosphamide, chlorambucil, melphalan, busulphan, nitrogen mustard and procarbazine.
Cisplatin: ההערכה היא שהחומר גורם לכשל שחלתי. טיפול בחומר בעכברות הראה סוגים שונים של נזקים כרומוזומליים של הביציות אשר גרמו למוות מוקדם של העובר ולאנפלואידיות. ציספלטין ואדריאמיצין נחשבות לרעילות לשחלות בצורה בינונית.
Vinca alkaloids: ידועים כמשרי הפרעות כרומוזומאליות (אנאפלואידיות).
Vinblastine: ניסויים רבים בבעלי חיים הראו רמות גבוהות של הפרעות כרומוזומאליות (אנאפלואידיות) בביציות אשר נחשפו לחומר זה, והביציות הפגומות הללו יכולות ליצור עוברים עם מומים.
אנטי-מטבוליטים: אין מספיק נתונים לגבי ההשפעות של אנטי-מטבוליטים על תאי הנבט.
אנטיביוטיקות מסוג anthracycline כגון adriamycin ו bleomycin: אילו מוטגנים בנשים והראו שהם משרים מוטאציות קטלניות דומיננטיות בביציות של עכברה.
bleomycin, actinomycin D, vincristin, methotrexate, and 5-flurouracil: גורמות לרעילות לשחלות ולאשכים (גונדוטוקסיות) קלה או כלל לא.
אינדיקציות אחרות לשימור פוריות:
ישנן מחלות אוטואימוניות שונות, כמו לופוס, אשר מופיעות בדרך כלל בנשים בגיל הפוריות. כדי לטפל במחלות הללו, משתמשים במנות גבוהות של alkylating agents כגון Cyclophosphamide, עם או בלי השתלה של תאי גזע המטופואיטים. הטיפולים הללו יכולים לגרום לאי פוריות בגלל כשל שחלתי. בנוסף, השתלה של תאי גזע המטופואיטים משמשת לטיפול בלויקמיה, לימפומה, ומספר מחלות לא ממאירות שמופיעים בגיל הפוריות. טיפול ב- Cyclophosphamide, busulfan, או בקרינה כלל גופית משמש כדי לבטל את הטיפול למח העצם הקיים לפני שעושים השתלה של תאי גזע המטופואיטים. כל אחד מאלה יגרמו כמעט בוודאות לכשל שחלתי.
אסטרטגיות לשימור פוריות:
אבל תחילה, האם לא מסוכן עבור האישה להיכנס להריון לאחר טיפול ציטוטוקסי?
בסקירת מאמרים שפורסמה לאחרונה ועסקה באוכלוסיה של 15 אלף נשים, מתוכן יותר מ 1100 חולות בסרטן השד, נשאלה השאלה האם הריון אצל אישה שהחלימה מסרטן השד הוא בעל השפעה מזיקה, כמו למשל האם הוא מעלה את הסיכון להישנות המחלה. המאמר טוען שכיום אין נתונים חד משמעיים בעניין. גורם מגביל של האנליזה הזו הוא שאף אחד מהמחקרים האלה לא היה מחקר אקראי של מקרה-ביקורת. הבעיה היא שזה בלתי אפשרי לבצע מחקר אקראי בהקשר לרקמה ספציפית זו, היות ואי אפשר לשלול מאף אישה את הזכות להיכנס להריון, ועל כן האפשרויות לשימור הפוריות צריכות לעלות לדיון עם כל חולות הסרטן.
מתי כדאי להיכנס להריון? הזמן האופטימאלי להריון לאחר סרטן עוד אינו ברור ותלוי בפרוגנוזה של החולה, הגיל והמצב האישי. במאמר שפורסם בשנת 2005, הניחו החוקרים שלחולות שמחלימות מכשל שחלתי אחרי כימותרפיה/רדיותרפיה במינון גבוה, אסור לעכב את הבאת הילדים לעולם ליותר מדי שנים. כאמור, החולות צריכות לנסות להיכנס להריון לאחר מספר שנים ללא מחלה אבל לא פחות מ 6-12 חודשים אחרי הטיפול, בגלל ההשפעות הרעילות האפשריות של הטיפול על הביציות הגדלות. בדרך כלל מומלץ מרווח של 2-3 שנים לאחר הטיפול בסרטן, כדי שהתקופה שמקשורה עם הסיכון הגבוה ביותר להישנות המחלה תסתיים לפני הכניסה להיריון.
שימור בהקפאה (Cryopreservation)- הקדמה:
הקפאה מאפשרת שמירה על החיוניות של תאים, רקמות או איברים שהוצאו מהגוף על ידי אכסונם בטמפרטורות נמוכות מאד. שיטה זו פתחה אפשרויות מגוונות לשימור פוריות, בעיקר עם שילובה עם שיטות כירורגיות ו/או הפריה חוץ גופית (IVF).
הקפאה של עוברים:
במסגרת שיטה זו, חולות הסרטן עוברות טיפולי הפריה (IVF) והעוברים שייווצרו מוקפאים ומאוכסנים לשימוש בעתיד. נכון להיום, מדובר בגישה הכי יעילה היות והעובר האנושי עמיד יחסית לנזקים שנגרמים בזמן ההקפאה. אחוז העוברים השורדים לאחר ההפשרה הוא 35-90%, כאשר שיעור ההצלחה של ההשתלה ברחם הוא 8-30%. אם יש מספר עוברים אשר זמינים להקפאה, השיעור המצטבר לכניסה להריון יכול להיות גדול מ- 60%. שיעור ההיריון עם עוברים מוקפאים בארה"ב בשנת 2005, היה 28% לעומת 34% עם עוברים טריים.
חסרונות: השיטה מצריכה ביצוע הפריה (IVF) וזמינות של זרע (מבן זוג או מתורם זרע). האפשרות הזו מקובלת כלא רלוונטית עבור בנות לפני ובמהלך גיל ההתבגרות.
מגבלת הזמן היא קריטית במצב זה: צריך מספיק זמן כדי לבצע גירוי שחלתי מבוקר של השחלה ושאיבת ביציות, בד"כ 2-3 שבועות לפני התחלת הכימותרפיה. בנוסף, מתעורר חשש ביחס לרמות האסטרדיול הגבוהות שעלולות להיווצר כתוצאה מהגירוי השחלתי בחולות עם גידולים שתלויים באסטרוגן, כגון סרטן שד. השימוש בלטרזול (מעכב של ארומטאז) בשילוב עם גונדוטרופינים הוצע כאמצעי להורדת רמות האסטרדיול בחולות הללו.
בנוסף, החולה צריכה להחליט מה יהיה עם העוברים במקרה ולא תשרוד את המחלה או במידה ותבחר שלא להשתמש בהם: תרומה לזוג אחר, תרומה למחקר או השמדתם.
הקפאה של ביציות בוגרות:
מדובר באפשרות עבור נשים ללא בן זוג, שאינן מעוניינות להשתמש בתורם זרע להפריה (IVF). הפעולה נחשבת עדיין ניסיונית היות והקפאת ביציות יותר בעייתית ביחס להקפאה של זרע או עובר. זאת מאחר והביציות רגישות מאד לפגיעת קור ואברוני התא השונים (כולל הכישור המיוטי, הציטוסקלטון, הגרנולות הקורטיקאליות וה- Zona pellucida) שלהן נמצאים בסיכון מוגבר. בגלל הנטייה של המעטפת (Zona pellucida) להתקשח לאחר ההקפאה של הביצית, מקובל כיום לאחר הפשרת הביצית, לשם הפריית הביצית, להזריק תמיד את הזירעון ישירות לתוך הביצית (פעולה הקרויה מיקרומניפולציה או ICSI) כאמצעי זהירות.
ההפריה צריכה להיעשות בערך 3-5 שעות לאחר ההפשרה בזמן שהביצית עודנה פורייה.
חסרונות נוספים של השיטה: יכול להיות שלחולות סרטן לא תהיה יותר מהזדמנות אחת לשאיבת ביציות לפני הטיפול בסרטן, היות ומחזור כזה דורש מספר שבועות ויש בדרך כלל עיכוב של מספר חודשים לפני מחזורי הטיפול. בנוסף, מדובר בשאיבת ביציות בוגרות אשר דורשות 2-3 שבועות עד להשראה של בשלות של זקיקים רבים, וטיפול זה שם את החולות בסיכון לתסמונת של גירוי יתר שחלתי. הצלחת השיטה תלויה במספר הכולל של ביציות שנשאבו: המשמעות של פחות מ- 10 ביציות היא סיכויים נמוכים יחסית להיריון.
עד היום, הוקפאו יותר מ- 4300 ביציות ונולדו יותר מ- 80 ילדים, רובם בשיטה של קירור איטי. שיעור הלידות החיות של ביציות שעברו הקפאה הוא כ 2%: הרבה יותר נמוך מאשר שימוש בהפריה (IVF) עם ביציות טריות. גם סיכום של מחקרים רבים (מטא אנליזה) אשר בוצעה לאחרונה דיווחה, כי למרות ששיעורי ההצלחה השתפרו מאד בשנים האחרונות, שיעור הלידות החיות בעזרת פרוטוקולים רגילים של הקפאה איטית היו נמוכים משמעותית לעומת IVF עם ביציות טריות: 15.4% לעומת 38.4%. מאידך, ביצוע הקפאה בשיטה חדשה ואולטרא מהירה שקרויה ויטריפיקציה (vitrification) כבר משיגה שיעור לידות חי דומה כמעט לזה שמדווח עבור ביציות טריות. הייחוד של שיטת ההקפאה האולטרא-מהירה היא שנמנעת יצירת גבישי קרח בציטופלזמה של הביצית.
הקפאה של ביציות לא בוגרות, לאחר ביצוע IVM:
מדובר בשאיבת ביציות שלא עברו הבשלה (מטורציה) ומושגות במהלך מחזור ספונטאני ולכן השיטה אינה דורשת גירוי שחלתי באמצעות זריקות של FSH. יתרונות השיטה הם שהיא מבטלת את הסיכון לגירוי יתר שחלתי ואת זמן ההמתנה של מספר שבועות.
שיטת IVM (in vitro maturation) הכי מתאימה למטופלות עם שחלות פוליציסטיות המכילות זקיקים אנטראליים קטנים רבים. נראה שלשיטה החדשה יש שיעורי הריון נמוכים רק במעט ביחס למחזורי IVF רגילים: שיעור ההיריון המדווח של IVM בנשים צעירות בעלות שחלות פוליציסטיות הוא 25-30% למחזור, עם שיעור הפלות גבוה. נכון להיום, היו רק שתי לידות חיות עם IVF שכלל IVM והקפאה של ביציות. ניתן לקבל ביציות משחלות שלא עברו גירוי גם בילדים, שאיבת הביציות היא פחות יקרה ומסוכנת וניתן לחזור עליה בתדירות גבוהה יחסית, אפילו מספר פעמים באותו החודש. אבל נראה שפעולה זו דורשת התקדמות נוספת בטכנולוגיית ההקפאה.
הקפאה של רקמות של השחלה:
השיטה הבאה נראית כדרך מבטיחה לספק לחולת סרטן סיכוי ממשי לשימור הפוריות, עניין אשר חשוב מאד גם מסיבות פסיכולוגיות. הקפאה של מקטעים מקליפת השחלה הופיעה בשנים האחרונות כשיטה ניסיונית אך מבטיחה. שיטה זו עשויה להציע יתרונות ייחודיים לכל אישה לפני גיל ההתבגרות או לפני הופעת המחזור, שמתוכננת לקבל כימותרפיה או רדיותרפיה לאגן. החיוניות של הזקיקים אחרי ההקפאה וההפשרה של הרקמה הוכחה במספר מחקרים.
התהליך: מוציאים מקטעים מרקמת השחלות באמצעות ניתוח לפרוסקופי על ידי ביצוע מספר ביופסיות שחלתיות או כריתת שחלות חלקית או שלמה, חד או דו צדדית. בהמשך, מקפיאים חתיכות רקמה קטנות מקפסולת השחלות והן יושתלו בחולה כאשר תחלים ממחלתה..
היתרונות של השיטה: הרקמות מושגות ללא עיכוב כי אין צורך בגירוי של השחלה, אין צורך בבן זוג או בתרומת זרע בזמן הוצאת הרקמות והפוטנציאל לפריון הוא לכאורה גדול יותר, בגלל שיש מספר רב יותר של ביציות שמורות ברקמה שהוקפאה. בנוסף, ההשתלה של הרקמות תתחיל מחדש את ייצור ההורמונים על ידי האישה עצמה, אשר יבטל את הצורך בטיפול הורמונאלי החלופי (חידוש התפקוד ההורמונאלי השחלתי לאחר ההקפאה וההשתלה הודגם במספר נשים). כמו כן, קליפת (הקורטקס) השחלות היא בעלת יתרון על פני ביצית של זקיק אנטראלי בתהליך ההקפאה: הביצית שנמצאת בזקיק הפרימורדיאלי נעצרת בשלב הדיפלוטן של הפרופאזה של המיוזה הראשונה ויש לה יחס שטח/נפח גבוה יחסית, קצב מטבולי נמוך, הא חסרה את המעטפת (הזונה פלוצידה), מה שגורם לה להיות פחות רגישה לנזק במהלך ההקפאה. תהליך ויטריפקציה עשוי גם לשפר את סיכויי ההצלחה בשיטה זו, אבל הוא עדיין בשלבי הפיתוח הראשונים שלו.
החסרונות של השיטה: השיטה כרוכה בסיכון של השתלה מחדש של תאי הגידול הראשוני, במידה והוא נותר בשתל של הרקמה השחלתית, יש חשש מפני התמרה (טרנספורמציה) ממאירה וכן סיכונים המקושרים לפולשניות של התהליך (השיטה דורשת פעולה כירורגית לשם הוצאת הרקמה השחלתית והחזרתה לגוף). מדובר בשיטה שהיא עדיין ניסיונית וזמינה רק במרכזים מסוימים. עד כה, הושגו רק 5 הריונות בצורה זו בכל העולם, אחד מהם במרכז הרפואי שיבא (וקשה להעריך בצורה מדויקת לכמה נשים הקפיאו רקמות מהשחלות בעשר השנים האחרונות). חשוב להדגיש כי מדובר בהצלחות מבודדות, אשר נחשבות כמאוד ראשוניות, והשיטה ששימשה אותם נחשבת כניסיונית. חיסרון נוסף הוא שלרקמות המושתלות יש אורך חיים מוגבל.
השיטה אינה אפשרית עבור נשים עם סרטן שחלות או נשים עם סרטן שהתפשט לשחלות.
שאלות פתוחות: עוד לא ברור האם השיטה צריכה להיות בשימוש בנשים עם גידול התלוי באסטרוגן. כמו כן, עדיין צריך לקבוע מהי הדרך המיטבית להשתלה בחזרה של הרקמות: מהו האתר הטוב ביותר לביצוע ההשתלה ומה הגודל הרצוי של הרקמות המושתלות.
מחקר שהשווה הקפאה של רקמות שחלתיות טריות, כאלה שעברו ויטריפיקציה וכאלה שעברו הקפאה איטית, מצא שיש יותר זקיקים פרימורדיאליים שלמים מבחינה מורפולוגית בקבוצה שעברה ויטריפיקציה לעומת הקבוצה שעברה הקפאה איטית (80.3% לעומת 72.6%). בשתי הקבוצות הייתה הפרשה של אסטרדיול ופרוגסטרון בצורה רציפה במהלך 14 הימים של התרבית במעבדה.
אפשרויות להשתלת הרקמה השחלתית המופשרת:
Xenograft transplant: השתלת הרקמה בעכבר מסוגSCID – severe combined immunodeficiency, לתוך השריר, בתת עור או מתחת לקפסולת הכליה כדי לשפר את הווסקולריזציה. למרות שביציות לא בוגרות יכולות לעבור תהליך הבשלה ולבייץ בעכבר המושתל, במהלך תהליך ההבשלה ניתן לראות ארגון פגום של מיקרוטובולים ותבניות פגומות של כרומטין וזה כמובן מאד מדאיג. היתרונות של השיטה הם ההימנעות מניתוח נוסף להשתלת הרקמה בחזרה לתוך החולה וביטול הסיכון הפוטנציאלי להכנסה בחזרה של תאים סרטניים. עד היום לא היו הריונות בשיטה זו.
Auto-transplantation: כוללת שתי גישות שונות:
o Orthotopic transplantation: במסגרת השיטה הזו, מקטעים של רקמות מהשחלה יכולים להיות מושתלים באגן באזור בו הייתה השחלה שהוסרה או על פני שחלה לא תפקודית שנותרה באגן. עד כה נולדו שני ילדים בריאים בשיטה זו.
o Heterotopic transplantation: הרקמה מושתלת בתת עור במקומות מגוונים כולל בזרוע ובקיר הבטן. שיטה זו מקנה פיקוח טוב יותר של רקמת השחלות, כשיש חשש לגדילה של גרורות או התמרה ממאירה. בשנת 2006, דווח על הריון ביוכימי שהושג באמצעות IVF עם ביציות שהושגו בשיטה זו.
סיכונים הכרוכים בהשתלה של הרקמות בחזרה באישה:
בנשים עם סרטן שלא קשור לשחלות, יש סיכון תיאורטי להשתלה בחזרה של תאים גרורתיים אשר מקורם בגידול הראשוני במהלך הפעולה של השתלה עצמית. סרטנים מסוימים כגון ממאירויות של הדם, לויקמיה, לימפומה על שם Burkitt ונוירובלסטומה עשויים לשלוח גרורות לשחלות. דווח על העברה של לימפומה דרך השתלה של רקמה שחלתית מתורם עכבר חולה למושתל בריא. למרות זאת, רב הגידולים שמופיעים בגילאי הפוריות הם בעלי פוטנציאל נמוך לשלוח גרורות לשחלות.
סיכון נוסף של השתלה של רקמות של שחלות היא התמרה ממאירה של השחלה המושתלת באישה עם מוטציות מסוג BRCA1-2. מוטציות בגנים BRCA1-2 גורמות לנטייה ללקות בסרטן שד ושחלות, ולכן אין להציע גישה מסוג השתלה עצמית (orthotopic transplantation) לחולות אלה.
הקפאת שחלה שלמה: משך החיים של רקמה מושתלת הוא בערך שלוש שנים. הסיבה היא שנוהגים להשתיל רק כמות קטנה של הרקמה ויש החלשה של הזקיקים כתוצאה מחוסר חמצן עד שהרקמה מפתחת אספקת דם מכלי דם חדשים. לכן עלה רעיון להקפיא את כל השחלות עם חיבור לכלי דם קיימים. במחקר שנערך לאחרונה, לא היו ראיות למוות של תאים או לשינויים אולטרא-מבניים בעקבות הקפאה איטית והפשרה מהירה של שחלות אנושיות שלמות עם גבעול כלי הדם שלהן, כפי שהתקבלו משלוש נשים.
הסטת השחלות
סרטן של צוואר הרחם, של הנרתיק ושל הרקטום, dysgerminoma, מחלת הודג'קין, וחלק מהגידולים של מערכת העצבים המרכזית עשויים להופיע בנשים לפני גיל הבלות וניתנים לריפוי על ידי רדיותרפיה. למרות זאת, המנה הסטנדרטית של קרינה לשחלות במהלך טיפול קרינתי לאגן גורמת בדרך כלל לכשל שחלתי.
בניתוח זה (Ovarian transposition) מדובר על העברת השחלות אל מעל לגבולות האגן ומחוץ לשדה הקרינה, לפני מתן הטיפול הקרינתי לאגן.
ניתוח זה מפחית את היחשפות השחלות לקרינה: השחלות יחשפו רק ל- 5-10% מהקרינה שסופגות שחלות שלא עברו הסטה (טרנספוזיציה). התוצאות: עבור נשים מתחת לגיל 40, 88.6% שמרו על תפקוד השחלות, 89% מההריונות היו עצמוניים ו- 75% מההריונות התרחשו מבלי שהחזירו את השחלות למקומן המקורי. לא הייתה עלייה בשיעור הלידות של עוברים מתים, משקל נמוך בלידה, מומים מלידה, כרומוזומים לא נורמאליים בעובר או סרטן בצאצאים.
במידה והאישה תצטרך לעבור טיפולי הפריה, ניתן בניתוח נוסף להחזיר את השחלות למיקומן האנטומי באגן או פשוט להותירן מחוץ לאגן ולשאוב את הביציות מהזקיקים בשחלות בעד דופן הבטן ולא כמקובל בעזרת מטמר נרתיקי.
לאחרונה עלתה הצעה שרק שחלה אחת תוסט מהאגן והאחרת תוסר למטרת הקפאתה. כך ניתן יהיה להקטין למינימום את הסיכון לכישלון של טיפול יחיד.
טיפול באנלוגים של GnRH
בשנת 1997, הראו לראשונה שאפשר לצמצם את הנזק לשחלות או למנוע אותו במהלך טיפול ציטוטוקסי, על ידי דיכוי התפקוד של השחלות באמצעות אגוניסט של GnRH אשר מקטין את הפרשת ה- FSH (הגונדוטרופין) מבלוטת יותרת המוח. מחקרים קטנים רבים העריכו את היעילות של הטיפול הזה. הרעיון היה שמתן GnRH-a לאורך הטיפול עשויה להקטין את הסבירות של האישה להגיע לבלות לאחר הכימותרפיה, למרות שהיה וויכוח נמרץ באשר לקיום של קולטמים ל- FSH בזקיקים הפרימורדיאליים וקולטנים ל- GnRH-a בשחלות אנושיות.
ההגנה המדוברת לא יכולה להיות קשורה רק בהשקטה של הזקיקים הפרימורדיאליים שכבר רדומים, אבל עשויה להיות קשורה להשפעה ישירה של GnRH-a והשפעה לא ישירה של דיכוי של השחלה כולה על ידי גונדוטרופינים.
עקרונות הטיפול: הטיפול ב- GnRH-a צריך להתחיל לפחות 10 ימים לפני התחלת מתן הכימותרפיה וצריך להמשיך ב- GnRH-a לאורך כל תקופת הכימותרפיה בצורה של זריקות בעלות פעילות ארוכת טווח (depot) על מנת שההשפעה על דיכוי הפרשת ההורמונים (down regulation) יישאר לפחות שבועיים לאחר סיום מתן הכימותרפיה. במקרה של גידולים שרגישים לאסטרוגן, טיפול בטמוקסיפן יכול להתחיל לאחר הטיפול ב- GnRH-a.
מחקרים: קבוצות מחקר שונות הראו שמתן GnRH-a נסבל טוב ועשוי להגן על התפקוד השחלתי לטווח ארוך. ב- 1987, פורסם מאמר שמתן בוסרלין, אחת מהתרופות מסוג GnRH-a, לא היה יעיל לשימור פוריות בבני אדם. אבל יכול להיות שהסיבה היא שלא הושג דיכוי מלא של יותרת המוח והשחלות, ואולי זה צריך להיות דרישת קדם כדי שהתרופות הללו יעבדו. מחקר שפורסם בשנת 2000 לא מצא אפקט מגן של GnRH לאחר כימותרפיה ורדיותרפיה בחולים שעברו השתלת מח עצם. בשנת 2002, פורסם מחקר שנערך על בקבוצה של 55 חולות לימפומה: זו כנראה הקבוצה הגדולה ביותר של נשים שהתחילו טיפול ב GnRH-a בין 7-10 ימים לפני הטיפול הכימותרפי. רק 5% מהחולות שקיבלו כימותרפיה ו- GnRH-a סבלו מכשל שחלתי מוקדם לעומת 55% בקבוצה שקיבלה כימותרפיה בלבד.
החסרונות של המחקרים בעבר: קבוצת משתתפים קטנה, חוסר בקבוצת ביקורת אקראית וחוסר בנתונים מקיפים לגבי ההשלכות הממשיות של הטיפול בתחום הפוריות.
מחקרים המתקיימים בהווה: כיום מקיימים ניסויים בין לאומיים עם קבוצת ביקורת אקראית במטרה להעריך את האסטרטגיה הזו בנשים חולות סרטן. ה- Southwestern oncology group מקיימת הערכה אקראית ומתמשכת של נשים עם סרטן שד בשלב I-IIIA שאינו מכיל קולטנים, כדי להחליט אם לתת או לא GnRH-a מסוג Goserelin במהלך הטיפול. באנגליה, ישנם מחקרים נוספים דומים אשר כוללים גם נשים עם גידול אשר מכיל קולטנים. במסגרת ה SOFT trials, חוקרים כיום את הרווח הפוטנציאלי של דיכוי שחלתי בנוסף לטיפול בטמוקסיפן בנשים עם סרטן שד המכיל קולטנים. מחקרים פרוספקטיביים נוספים שמתקיימים כיום יאפשרו להגיע למסקנות סופיות לגבי התפקיד של GnRH-a בשימור של תפקוד השחלות.
סיכונים וחסרונות: בסקירת מאמרים שפורסמה בשנת 2007, תוארו גורמי הסיכון של טיפול ב GnRH-a למטרות שימור פוריות: לא רק ש GnRH-a הם יקרים וגורמים לסימפטומים חמורים של בלות, אבל בנוסף, ההשפעות הישירות של אגוניסטים של GnRH על תאי סרטן אנושיים עוד לא מובנים מספיק. מגוון של סרטנים בבני אדם, כולל סרטן שד, שחלות ורחם מבטאים קולטנים ל GnRH. הקולטנים הללו מתווכים מספר השפעות (דיכוי של חלוקה, עצירה של מחזור התא ועיכוב של מות תאים (אפופטוזיס)), אשר מושרים גם על ידי תרופות ציטוטוקסיות. לכן, לא ניתן לשלול את האפשרות שטיפול באגוניסטים של GnRH בנוסף לכימותרפיה ציטוטוקסית עשויים להפחית את היעילות של כימותרפיה על סרטן השד.
מאידך, מחקר מטא-אנליזה שפורסם בשנת 2007 טוען כי לא התקבלה תוצאה שונה בחולים שעברו דיכוי של השחלה ביחד עם הכימותרפיה בהשוואה למטופלים שקיבלו כימותרפיה בלבד.
במחקר מטא-אנליזה משנת 2007, נבחנו נתונים לגבי 11,906 נשים פוריות עם סרטן שד מוקדם: כשהשתמשו באגוניסטים של GnRH כטיפול סיסטמי אג'וונטי יחידי, הם לא הפחיתו בצורה משמעותית את ההישנות או מוות לאחר הישנות בסרטן המכיל קולטנים. הוספה של אגוניסטים של GnRH לטמוקסיפן, לכימותרפיה או לשניהם, הפחיתה את הישנות המחלה ב 12.7% ואת המוות לאחר הישנות במחלה ב 15.1%. אגוניסטים של GnRH הראו יעילות דומה לכימותרפיה: הגברת ההישנות ב 3.9% והפחתה במוות שלאחר ההישנות ב 6.7%, אבל לא בצורה משמעותית. לא היו מחקרים שבדקו אגוניסטים של GnRH לעומת כימותרפיה עם טמוקסיפן בשני המקרים. אגוניסטים של GnRH לא היו יעילים בגידולים ללא רצפטור.
תופעות לוואי: עד ל 97% מהחולים סבלו מסימפטומים היפו-אסטרוגניים כשהשתמשו ב- GnRH-a יחד עם כימותרפיה. בנוסף, כשהשימוש נמשך יותר מ- 4 חודשים, החולים היו עלולים לסבול מהידלדלות העצם והסבירות לכך שזה יהיה בלתי הפיך גברה ככל שהשימוש היה ארוך יותר.
לסיכום: דיכוי תפקוד השחלות כאמצעי לשימור פוריות לפני ובמהלך הטיפול נגד הסרטן, עדיין נשאר נושא שנוי במחלוקת. נכון להיום, ישנם ראיות בלתי מספיקות ביחס לבטיחות וליעילות של GnRH-a ואמצעים נוספים של דיכוי שחלתי על שימור הפוריות הנשית. בגלל שהיתרונות, ההשפעות לטווח הארוך ומכאניזם הפעולה האפשרי של האנאלוגים עדיין לא ברורים, ההצעה היא שהם יינתנו רק במסגרת מחקר פרוספקטיבי. המחקרים מראים שמדובר בכיוון מבטיח אבל עדיין נמצא בשלבים ניסיוניים מאד מוקדמים.
כיוון נוסף: במחקר רטרוספקטיבי בנשים צעירות שעוברות טיפול כימותרפי גונדוטוקסי, נמצא אפקט מגן אפשרי לאמצעי מניעה שניתנים דרך הפה. הגלולות דיכאו את ההפרשה של גונדוטרופין על ידי יותרת המוח, ולכן הקטינו את גדילת הזקיקים. יש כמובן צורך במחקרים פרוספקטיביים לפני שממליצים את זה לחולות אבל המחיר הנמוך, המחסור בתופעות לוואי משמעותיות ובסיכונים הופכים את זה לכדאי עבור חולות שאין עבורן איסור על שימוש בהורמונים שחלתיים.
שימוש במעכבי אפופטוזיס
אפופטוזה, או תמותה של תאים, היא תופעה נורמאלית בתאי נבט של גברים ונשים. תרופות כימותרפיות שונות יכולות להפעיל מסלולים אפופטוטיים שמובילים לריקון הביציות ולכשל שחלתי מוקדם. מעכב אפופטוזה ידוע sphingosin-1-phosphate (S1P) הגביל את המוות של הביציות במסגרת תהליך הגמטוגנזה בשחלות של עכבר עוברי. המעכב היה גם מסוגל להגן על ביציות מלעבור אפופטוזיס כשנחשפו לטריגר אפופטוטי ידוע (doxorubicin), בנוסף הוא שימר על הפוריות של עכברות שעברו הקרנה in vitro. מחקרים נוספים מראים שטיפול במעכב זה בעכברות נקבות, לפני טיפול של קרינה, לא גרם לנזק גנטי של הצאצאים שלהם.
נראה כי מעכבי אפופטוזיס עשויים להיות בשימוש ככלי פרמקולוגי כדי לעצור את האפופטוזיס שנגרם על ידי קרינה וכימותרפיה וכך להגן על החולה מכשל שחלתי מוקדם. מאידך, היות והרבה תרופות כימותרפיות גורמות לאפופטוזיס של תאי הגידול, דרושים מחקרים נוספים כדי לקבוע את היעילות של מעכבי אפופטוזיס עבור שימור פוריות וכדי להבטיח ששיעורי הריפוי לא יפגעו.
תרומות ביצית
מספר משמעותי של נשים אינן מסוגלות להיעזר באפשרויות שתוארו לעיל בגלל העדר בן זוג או מחסור בזמן מספיק בכדי לעבור טיפול הפריה (IVF). הסיכון של הכנסה מחדש של תאים סרטניים בעקבות החזרת הרקמות השחלתיות מעורר חשש, וחולות רבות גם לא רוצות להשתמש בטיפולים ניסיוניים, במיוחד אילו שדורשים ניתוחים. בנוסף, נשים מבוגרות יותר הן בעלות פרוגנוזה גרועה יותר בכל הטיפולים הללו. עבור כל אילו, IVF עם תרומת ביצית הוא טיפול סטנדרטי עם שיעורי הצלחה מאד גבוהים: שיעור ההיריון בארה"ב ב- 2005 היה 52.3% למחזור טיפול.
מאידך, השימוש בביצית מתורם מוביל לבעיות חוקיות, אתיות ורגשיות. הבעיות הללו, בנוסף לעלות הגבוהה של הטיפול, מניעות לעיתים את החולות מלבחור באפשרות זו. גם עבור התורמת יש חסרונות לא מעטים: שבועות של זריקות יומיומיות, חוסר הנוחות הקשורה במעקב תדיר אחר הזקיקים שלהן, והסיכון לגירוי יתר של השחלות. השימוש ב- IVM ביחד עם מחזורים טבעיים, עשוי להעלות את הנכונות של נשים לתרום ביציות, היות והוא מקטין העלות הכלכלית וכן את הסיכונים ואת חוסר הנוחות. כאמור, לאחרונה הראו שלטיפול הזה יש סיכויי הצלחה די דומים למחזורים קונבנציונאליים של IVF עם תרומת ביצית.
ביציות מלאכותיות
טכנולוגיות חדשות הנמצאות בפיתוח עשויות להוביל למקורות אלטרנטיביים של ביציות (גמטות) ועוברים, ויאפשרו למטופלות להרות ילד שהוא גנטית שלהן. השיטה-"Somatic cell nuclear transfer" כבר בוצעה בהצלחה ביונקים, כאשר הצליחו "לייצר" ביציות אנושיות ולהפרות אותן.
התהליך: מוציאים את הקריופלסט של ביצית לא בוגרת בשלב ה- germinal vesicle ומחדירים תא סומטי לתוך ה- perivitelline space של הביצית, אשר הוצא ממנה הגרעין שלה. מבצעים electro-fusion לאיחוד התאים. על ידי הכנסת התא הדיפלואידי הזה לתוך ציטופלזמה שהיא מתוכנתת מראש לעבור מיוזה, ניתן לקבל הפלואידיזציה וכך לקבל ביצית מלאכותית. היות והמטופלת לא תוכל לספק את הביצית שלה, צריכים לקבל ביצית ללא גרעין מתורמת. זה אומר שהמטען הגנטי של הצאצא שייוולד יהיה משלושה מקורות: אבהי (זרע), אימהי (תא סומטי), ושל התורמת (דנ"א מיטוכונדריאלי כחלק מהפלזמה של הביצית שנתרמה).
יצירת ביציות מלאכותיות היא ברת השגה, אבל עדיין נמצאת בשלבים ניסיוניים ראשונים. למרות זאת, זה עשוי בעתיד להיות הפיתרון הטוב ביותר, לנשים ששורדות מחלת סרטן, על מנת שתוכלנה ללדת ילד שהוא גנטית שלהן.
סיכום
תחום שימור הפוריות בנשים ששרדו את מחלת הסרטן גדל מהר והעניין הציבורי והמדעי בו מתקדם עד מאד. זו תוצאה של הצלחות בטיפול בסרטן וטכנולוגיות הרבייה שמתפתחות מהר.
נכון להיום, רק הסטה (טרנספוזיציה) של השחלות, הפריה חוץ גופית (IVF) עם הקפאה של העובר, תרומת ביציות ולאחרונה גם הקפאת ביציות, נחשבים כטיפולים סטנדרטיים לשימור פוריות עם אחוזי הצלחה סבירים.
במקביל, הולכים ומתפתחים טיפולים נוספים: כירורגיים, פרמקולוגיים ומעבדתיים.
יש הרבה משתנים שצריך לקחת בחשבון כשמחליטים על הטיפול לשימור פוריות, כגון גיל החולה, סוג הסרטן והשלב שלו, הטיפול המוצע, והזמן לפני שמתחילים את הטיפול כנגד הסרטן, זמינות של בן זוג או הנכונות להשתמש בתורם זרע. הסוגיות עבור החולה כוללות סיכון פוטנציאלי לסיבוכים של הניתוח, גירוי יתר של השחלות, דחיית הטיפול כנגד הסרטן והכנסה מחדש של תאים סרטניים, עלות כלכלית, שיעורי הצלחה נמוכים והאופי הניסיוני של חלק ניכר מהטיפולים לשימור פוריות. כמו כן, על המטופלים לקבל החלטה לגבי מה לעשות עם הביציות או הזרע ו/או העוברים שישמרו עבורם בהקפאה, במידה והם חלילה לא ישרדו את הסרטן. מאד חשוב שהרופא ייעץ לחולה לגבי כל הגורמים הללו כדי שהיא תוכל לקבל החלטה מודעת ביחס לאפשרויות שלה לשימור הפוריות.
יש לזכור שעצם העלאת נושא שימור הפריון בפני חולה הסרטן מהווה גורם מעודד ומעורר תקווה עבורם, מאחר והוא מראה כי הרופאים מאמינים כי יחלימו לחלוטין ממחלתם ודואגים גם לעתידם הרחוק. חשוב שבעבודה היומיומית יתקיים שיתוף פעולה טוב בין רופאים מתחומים שונים, כולל גינקולוגים, אונקולוגים, מנתחים, ואנדוקרינולוגים; כדי שניתן יהיה להציע לחולות את האפשרויות לשימור פוריות האופטימאליות עבורן, לפני שהן מתחילות בטיפול במחלה. לאחרונה הוקמו במרבית המרכזים הרפואיים בישראל מרפאות שמתמחות בייעוץ וטיפול בחולי סרטן שמעוניינים לשמר את הפריון שלהם, והחולים הצעירים מופנים באופן שגרתי לקבלת ייעוץ מתאים.
השאיפה היא שטיפולים מתקדמים שפותחו לשימור הפריון ימצו את הפוטנציאל המלא שלהם, כך שכל הנשים ירוויחו מכך ולא רק אילו החולות בסרטן.
מקורות מידע
1. Present and future fertility preservation strategies for female cancer patients. Obstetrical and Gynecological Survey, 2008.
2. Fertility preservation for young female cancer patients. In Vivo, 2009.
3. LHRH agonist in early breast cancer overview group: Use of LHRH agonist as adjuvant treatment in pre-menopausal patients with hormone receptor positive breast cancer: a meta analysis of individual patient data from randomized adjuvant trials. Lancet, 2007.
4. Chiarelli et al.: Early menopause and infertility in female after treatment for childhood cancer diagnosed in 1964-1988 in Ontario, Canada, 1999.