הסיכוי לתאומים זהים בטיפולי הפריה חוץ גופית (IVF) נמוך יחסית לסיכון הגבוה לתאומים לא זהים. תאומים זהים גנטית, או תאומים מונוזיגוטיים שחולקים שליה אחת, נוצרים כתוצאה מהתחלקות של ביצית מופרת בודדת. לעומת זאת עוברים לא זהים גנטית, או דיזוגטיים, נוצרים משתי ביציות נפרדות שמופרות על ידי שני זירעונים שונים.
התרחשות של תאומים זהים היא תופעה טבעית שיכולה להתרחש בכל היריון עצמוני. ההתפצלות של הביצית המופרית מתרחשת בד"כ בעובר בן 4-8 ימים. הסיכוי לתאומים זהים באופן טבעי נמוך רק 0.3-0.5 אחוז מההריונות. בטיפולי הפריה חוץ גופית השכיחות קצת יותר גבוהה מאשר בהיריון טבעי, אבל ההיארעות עדיין נמוכה, רק 1-2 אחוז מההריונות. גורמים כמו גידול ממושך של העובר במעבדה לשלב של בלסטוציסט, ביצוע הנצה ביום 3, מספר גבוה של עוברים שמוחזרים לרחם, וגיל מתקדם של האם, עלולים לעלות את הסיכון הנמוך לתאומים זהים.
תאומים לא זהים שכיחים כאשר מחזירים יותר מעובר אחד לרחם. בשנים האחרונות גברה המגמה להחזיר ברוב המקרים עובר בודד לרחם. הדבר באמת הפחית באופן דרמטי את הסיכוי לתאומים לא זהים, אך לא הפחית לגמרי את הסיכוי הנמוך, כאמור, לתאומים זהים.
לא ברור לגמרי למה יש יותר תאומים זהים בטיפולי הפריה חוץ גופית. תיאוריה אחת גורסת שפרוטוקול הגירוי השחלתי מוביל להתפתחות ביציות שיותר סביר שיתחלקו לאחר ההפריה שלהן. תאוריה אחרת טוענת שעצם השהיה של הביצית המופרית בתנאי המעבדה מעוררת אותה להתפצלות ולהיווצרות תאומים זהים. תמיכה בתיאוריה האחרונה מגיעה ממחקרים שמורים שהחזרת עובר בן 5-6 ימים (בלסטוציסט) קשורה בסיכון מוגבר לתאומים זהים בהשוואה להחזרת עוברים בני 3 ימים. כלומר שהברירה על ידי גידול ממושך במעבדה לכיוון של עוברים עם סיכוי גבוה יותר להשתרש, מובילה בו זמנית להחזרה של עוברים עם סיכוי גבוה יותר להתפצל לעוברים זהים.
מחקרים מהשנים האחרונות מורים כי ביצוע מיקרומניפולציה מסוג ICSI (הזרקת זרעון לתוך הביצית) והקפאת העובר לא מעלים כנראה משמעותית את הסיכון להתפצלות הביצית המופרה ולהיווצרות תאומים זהים.
רופא בכיר ביחידה להפריה חוץ-גופית במרכז הרפואי אסותא , תל אביב
פרופסור חבר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. חבר בצוות הניהול של היחידה להפריה חוץ-גופית.