לאור שיפורים שחלו בטיפולי הפריה חוץ גופית (IVF) בשנים האחרונות מקודמת לאחרונה גישה שדוגלת במתן גירוי שחלתי עם מינון גבוה של זריקות, שאיבה של מספר גבוה של זקיקים, גידול העוברים עד יום 5-6, והקפאת כל העוברים האיכותיים שהתקבלו – תוך וויתור על ביצוע החזרה של עובר טרי באותו החודש.
התמיכה בגישה זו, שקרויה "Freeze All" מבוססת על מספר מגמות חדשות:
השאלה שנשאלת כיום היא האם הגישה של הקפאת כל העוברים לאחר השאיבה מומלצת לכל הנשים. יש מספר מחקרים שמוכיחים שאצל נשים צעירות עם תגובה שחלתית טובה מאד (יותר מ- 15-20 ביציות) או נשים עם שחלות פוליציסטיות הגישה הזו יכולה לשפר את שעורי ההיריון, תוך הפחתת הסיכון לגירוי יתר שחלתי. עם זאת, מחקרים עדכניים פחות תומכים ביישום הגישה של הקפאת כל העוברים אחרי השאיבה לכלל הנשים, שמטופלות בטיפולי הפריה.
(BMJ 2020;370:m2519), ערך השוואה בין קבוצה שקיבלה דקאפפטיל לפני השאיבה, ועברה הקפאה של כל העוברים והחזרה של בלסטוציסט מופשר אחד במחזור הבא, לעומת נשים שקיבלו אוביטרל ועברו החזרה של בלסטוציסט טרי אחד. תוצאות המחקר הראו שאצל נשים עם מחזורים סדירים, הקפאת כל העוברים ושימוש בדקאפפטיל לא שיפרה את שיעורי ההיריון או את שיעורי לידת החי בהשוואה להחזרה של עובר טרי ושימוש באוביטרל. נמצא גם, שהשיטה לא בטוחה יותר, כל עוד הרופאים דואגים לעבור לשימוש בדקאפפטיל בנשים עם זקיקים מרובים, יותר מ- 18 זקיקים בקוטר יותר מ- 11 מ"מ ביום מתן האוביטרל, שנמצאות בסיכון יתר לגירוי יתר שחלתי.
לסיכום, מאחר שהקפאת כל העוברים לאחר השאיבה דוחה את החזרת העובר, ולכן מאריכה את הזמן עד השגת ההיריון, נראה שאצל נשים ללא תגובת יתר שחלתית אין הצדקה להקפאת כל העוברים לאחר השאיבה (https://doi.org/10.1093/humrep/deab279). עם זאת, השימוש בדקאפטטיל והקפאת כל העוברים נראית כגישה מומלצת לנשים עם שחלות פוליציסטיות או זקיקים מרובים, המצויות בסיכון גבוה לגירוי יתר שחלתי.
רופא בכיר ביחידה להפריה חוץ-גופית במרכז הרפואי אסותא , תל אביב
פרופסור חבר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. חבר בצוות הניהול של היחידה להפריה חוץ-גופית.